אברהם נתן לאורחים שלו חמאה וחלב ואחר כך פר בן בקר. אנחנו מבינים שלפי ההלכה אוכלים חלב לפני בשר אבל למה התורה צריכה לפרט לנו אילו מתאבנים אברהם נתן לאורחים שלו לפני המנה העיקרית? למה זה חשוב שהוא נתן חלב לפני הבשר?
התורה רוצה לספר לנו משהו יסודי על הלך החיים של אברהם אבינו ומסר לכל האנושות – בדרך כלל אנחנו חושבים שאם אדם נותן משהו למישהו אז אין לו את מה שהוא נתן, לשני יש את זה. ולהפך – אם מישהו נותן לי משהו אז זה אצלי ולא אצל השני. למשל, אם אדם נותן כסף כתרומה אזי הכסף נמצא אצל האדם שנהנה מהתרומה ולא אצל מי שנתן אותו.
לכלל זה יש יוצא מהכלל אחד והוא חלב אם. אצל כל היונקים – ככל שהאימא מניקה יותר כך הגוף שלה מייצר יותר חלב. ככל שהיא נותנת, כך יש לה יותר. זאת הסיבה שה' ברא את האדם כיצור שהוא יונק, כדי להשריש בתינוק את האמת על נתינה והיא שככל שתיתן יותר, כך תקבל יותר. כמו החלב שהאם מניקה את הילד – אם האם רוצה שיהיה לה יותר חלב, מה שעליה לעשות זה לתת לתינוק יותר. כך גם אנחנו – אם אנחנו רוצים לקבל יותר שפע, עלינו לתת יותר לאחרים.
אורחים לפעמים מרגישים אי נעימות מכך שהם צריכים את החסד של המארח. אברהם אבינו רצה לתת לאורחים להרגיש נוח, שהם לא לוקחים ממנו כלום משום שאם הם מקבלים ממנו, כך הוא מקבל יותר. לכן הוא נתן להם חלב.
מסופר על משה מונטיפיורי שהיה גביר גדול. שאלו אותו פעם: "כמה אתה שווה?" הוא ישב ועשה חשבון בראש שלו ואמר איזה סכום. אמרו לו – לא יכול להיות. זה כלום לעומת מה שיש לך. למה אתה אומר סכום פעוט כזה? הוא ענה – לא שאלת אותי כמה יש לי. שאלת אותי כמה אני שווה. אני שווה רק כמה שנתתי לאחרים.
כאשר אתה נותן, המעשה הזה, הצדקה הזו, הוא שלך. מה שאתה נותן – זה שלך ואף אחד לא יכול לקחת ממך את זה.
זה המסר שאברהם רצה ללמד לאורחים שלו וזה המסר שהתורה רוצה ללמד אותנו.
שחמט דיגיטל