באחת מהשמחות של ילדי, שהתקיימה בירושלים בשבת, הופתעתי לראות רב ישיש, בן דוד שני של אבי ז"ל, שבא לאחל לנו מזל טוב. מאוד שמחתי לראותו והודיתי לו על שהוא טרח והגיע לשמחתנו. ואז הוא אמר לי שבאותו בוקר בשבת, יש לו גם בר מצווה של נכד שלו שהוא צריך ללכת אליה, בצד השני של העיר, אבל הוא החליט לבוא לאחל לי מזל טוב משום שאמנם אני לא נכד אבל אני משפחה. קרובים, אפילו אם הם רחוקים, הם תמיד קרובים. ואז הוא אמר לי שבמלחמה נהרגו הרבה מהמשפחה – דודים, בני דודים, סבים וסבתות ואלו שנשארו בחיים צריכים לחזק את הקירבה ביניהם. למדתי מסר חשוב מזה – שבני משפחה, גם אם הם נחשבים רחוקים, צריכים להרגיש את עצמם כמו משפחה קרובה. לא צריך לעשות חשבון מי קרוב יותר ומי רחוק יותר.
החשיבות של משפחה, אפילו רחוקה, נלמדת מפרשתינו, פרשת חוקת (במדבר כ"א).
עם ישראל נמצא בדרכו לארץ המובטחת והדרך הקצרה לשם עוברת בשטח אדום. משה פונה בפניה מוסרית ומכובדת למלך אדום ומבקש לעבור דרך ארצו. משה מציין שהמעבר ישתלם ויהיה רווחי. בני ישראל יקנו מים מהאדומים, לא ירמסו את שדותיהם ולא יגרמו כל נזק לסביבה. מלך אדום מסרב לבקשה של משה ואף מגייס חיילים לעמוד בגבול ולהגן על ארצו נגד ישראל. ישראל היו יכולים להלחם נגד אדום ולכבוש אותם כמו שכבשו את אוג ואת סיחון אבל משה העדיף לעקוף את אדום מעקף גדול מאוד ולא להיכנס איתם לעימות.
מה הייתה הסיבה של משה? למה הוא חשב שזה יותר חשוב לוותר לאדום ובמקום זה לקחת את מיליוני האנשים בדרך הרבה יותר ארוכה ומסוכנת סביב ארץ אדום? ואדום – למה הם סרבו למשה? האם אדום לא שמעו על הניסים שה' עשה לבני ישראל? ולמה ההתנגדות העיקשת שלהם וההתנהגות האגרסיבית? האם ההתנהגות האגרסיבית של אדום לא הצדיקה שינוי דעת אצל משה, שלמרות הצעת השלום שלו, הוא בכל זאת יכנס לאדום ויכבוש אותה?
התשובה היא שבני אדום היו צאצאים של עשו. הם היו בני משפחה רחוקים של ישראל. משה החליט שיש לשמור על קשר של שלום עם בני משפחה בכל מצב. משפחה זו מתנת האל, אנחנו לא בוחרים משפחה, היא ניתנת לנו. לכן אנחנו צריכים לעשות מאמצים ולשמור על קשרי המשפחה עד כמה שניתן.
שחמט דיגיטל