לפרשת חיי שרה – "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" (מתוך תפילת 'השכיבנו')

בעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. הרבה פעמים חושבים שעקידת יצחק הייתה הניסיון הגדול מכולם, אבל לפי הרבה פרשנים, הניסיון האחרון והגדול מכולם היה פטירת שרה אימנו.

אברהם חוזר מעקידת יצחק, שלא יצאה לפועל, הוא חושב שהנה הגיע למנוחה ולנחלה ופתאום הוא שומע שכאשר הודיעו לשרה על עקידת בנה היא נפטרה. אם היו אומרים לשרה בצורה הנכונה ומסבירים לה שבעצם לא קרה ליצחק כלום אולי היא הייתה יכולה לעמוד בזה אבל מעשה השטן היה לבשר לה שהייתה עקידה. לפני שהיא שמעה שהמלאך אמר "אל תשלח ידך אל הנער" פרחה נשמתה. היא לא הספיקה לשמוע שבעצם העקידה לא יצאה לפועל.

נשאלת השאלה מה ראה השטן להתנכל שוב לאברהם אבינו? הלא אברהם עבר את ניסיון העקידה, למה הוא לא השאיר אותו לנפשו? מה כבר המשמעות של הניסיון הזה?

אולי התשובה היא שאמנם השטן לא הצליח למנוע מאברהם לקיים את מצוות ה' בעניין העקידה אבל הוא לא הרים ידיים. השטן חשב שאם אברהם עשה את המעשה עד כדי כך שה' אומר "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני", בכל זאת חשב שהוא יכול להפיל את אברהם על-ידי שיגרום לאברהם שיהיו לו הרהורי חרטה על מה שהוא עשה, לאחר מעשה שאז מעשה המצווה כמעט לא שווה כלום, זה מראה שאולי גם לפני כן לבינו לא היה שלם עם מעשה המצווה. אם השטן לא הצליח להפיל את אברהם לפני מעשה המצווה אולי הוא יוכל להפיל אותו אחרי המעשה.

חרטה זו מידה טובה כאשר מתחרטים על דבר רע שעושים אבל אז החרטה היא חלק ממהלך של שינוי בחיי האדם לטובה, חלק מתהליך של תשובה אבל חרטה על מעשה טוב שעשו זהו מעשה שטן.

לכן אנחנו מבקשים "הסר שטן מלפנינו ומאחרינו" כלומר – אל תיתן לשטן למנוע אותנו ממעשה מצווה, זה ברור, אבל גם אל תיתן לשטן להכניס לנו הרהורים של חרטה על המצווה שעשינו.