לפרשת יתרו – אומנות הביקורת וההקשבה

בתורה אין הרבה פרשיות הנקראות בשם של אדם. אחת הפרשיות היחידות האלו היא פרשת יתרו. יתרו חותן משה.

חז"ל מסבירים שיתרו זכה לפרשה שתיקרא על שמו משום שהוא הוסיף פרשיה לתורה, זו פרשת 'ואתה תחזה'. בפרשיה זו יתרו מסביר למשה איך לנהל מערכת משפטית, איך לתקן את העיוותים שהוא רואה בניהול עד כה. חז"ל מהללים את יתרו לא על הביקורת שהוא אמר למשה, "לא טוב הדבר שאתה עושה", לא על זה שיתרו אמר לחתנו שהוא לא יוכל לעמוד בלחץ של העבודה של שביתת העם יומם ולילה, לא על אבחון הפגמים בניהולו של משה אלא על העובדה שיתרו גם הציע פתרון לבעיות שהוא ראה. כל אחד יכול לבקר. זו לא חכמה לראות טעויות אצל אחרים. השאלה הנשאלת היא האם המבקר יכול להציע איך לפתור את הבעיה. אנו קוראים לזה ביקורת בונה. על ביקורת בונה זו זכה יתרו שהתורה תזכיר את דבריו, שהפרשה תקרא על שמו ואף מתחילה במילים 'וישמע יתרו'.

אבל אם חז"ל מדגישים את הדבר המיוחד הזה של יתרו זה אולי משום שלא ציפינו לזה ממנו. יש עוד שותף לשיחה זו וזה משה. נשים לב שהגדלות בכל הסיפור היא דווקא של משה.

משה שמע את מה שיש ליתרו להגיד, הוא הקשיב למה שחותנו אמר ואף קיבל את הביקורת הבונה. אנחנו יודעים שבדרך כלל אם מישהו מבקר אותנו, אנחנו מיד נאטמים ומנסים לחשוב 'מה הוא הולך להגיד' ו'למה הצדק בעצם איתי ולא איתו'. במיוחד כאשר הביקורת באה מצד מחותנים. זה הכי קשה. משה רבינו בהחלט היה יכול לומר 'מצטער, זה מה שה' אמר לי'. התורה מספרת לנו שמשה ידע איך להקשיב. משה, שאנו קוראים לו 'רבינו', המורה שלנו, ה-רב שלנו ב'הא' הידיעה – ידע גם להתלמד. משה הקשיב למה שיש ליתרו לומר וכאשר היו אלה דברים של טעם הוא הפנים אותם ואף פנה לקב"ה לקבל אישור ליישם את התכנית החדשה של יתרו.

ליתרו ניתנה הזכות לקרוא פרשה על שמו כדי להדגיש לנו את החשיבות שכאשר מבקרים אדם הביקורת צריכה להיות בונה (פרעה לא היה מקשיב ליוסף אם יוסף לא היה מציע פתרון מעשי לבעיות שהציג רגע לפני כן), אם אין לך פתרון מה החכמה?! מה הקונץ?! החכמה היא לא בהצגת הבעיה אלא בהצעת הפתרון.

יתרו אכן קיבל פרשה על שמו אבל כל התורה נקראת על שם משה, תורת משה, לא רק בזכות מה שהוא לימד אלא גם איך הוא בעצמו התנהג. ההנהגה של משה זו גם תורה, לדעת להקשיב וללמוד מאחרים הוא מסר חשוב ביותר לכולנו.