לפרשת כי תצא – צדק חברתי
"לא-תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך:" (דברים כ"ד, י"ד)
בפרשתינו יש הרבה חוקים שמיועדים לשמור על צדק חברתי: אסור לעשוק שכיר, יש לתת לו את שכרו בזמן. אסור לקחת משכון, אסור להיות נושה – לקחת בגדים וחפצים כמשכון. אסור להחזיר עבד שברח. צריכים להיזהר בכבודם של עניים ויתומים. אפילו אם מישהו נידון למוות בגלל פשעיו, צריך לקבור אותו בו ביום ולא לבזות את גופו.
לפעמים אנחנו קוראים מילים בהקשר של הפסוקים בשפה התנכית ולא מבינים שהתורה מדברת אלינו ממש, בדורנו אנו. מי זה עני? עני זה מישהו במעמד חברתי נמוך. מה ביאור המילה עושק? עושק זה להחזיק רכוש ששיך לזולת. מה זה שכיר? אדם הנמצא איתנו באופן זמני לצורך קבלת עבודה ושכר. מי זה הגר? זה מהגר. אדם שעזב את ארצו כדי לגור בארץ באופן קבוע. הרי אנחנו מדינה של מהגרים, כולנו מהגרים.
כאשר מתרגמים את הפסוקים לשפה של היום אנחנו רואים שהתורה מדברת אלינו ממש גם היום. הכתובים אומרים לנו שלכל אחד ואחד יש הכבוד שלו וצריך להתייחס אליו בחסד ובהערכה. לכל אחד יש לתת יחס, תשומת לב, איכפתיות.
יש אנשים שמחזיקים במעמדה חשובה. אנשי מקצוע: רופאים, רבנים, פרופסורים, עורכי דין וכו'. להרבה יש אנשים שעובדים תחתיהם. השאלה היא – איך, מי שיש לו מעמד, מתייחס למי שהמעמד החברתי נמוך ממנו? איך אנחנו מתייחסים למזכירות, לפקידות, לעובדים שלנו, לשליחים, סטודנטים? איך אנחנו מתייחסים לאנשים שהם נמוכים מאיתנו בהיררכיה? איזה ציון היינו מקבלים מאלו שעובדים מתחתינו? האם בכלל זה חשוב לנו? הרופא מכיר את שמות הפציינטים שלו אבל האם הוא מכיר את שם המנקה במשרד? עורך הדין מכיר את שמות הלקוחות שלו אבל האם הוא מכיר את השם של השליח שמביא לו את הדואר כל בוקר? האם הוא מעוניין להכיר?
מתוך מצוות התורה אנחנו לומדים שלכל אחד יש כבוד הראוי לו ואסור לנו לזלזל בו. כל אחד נברא בצלם אלוקים.
שחמט דיגיטל