לפרשת לך לך – תרח לא היה אדם רע

התורה לא מספרת לנו מדוע השם בחר באברהם להיות אב המון גויים. ובכלל, הסדר של הנסיעה של אברהם לכנען דרוש הסבר. בהתחלה תרח לקח את המשפחה שלו מאור כשדים לעבר כנען והם עצרו בחרן. אחר כך אנחנו קוראים את התחלת הפרשה שה' אמר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

אבל אנחנו כבר יודעים שאברהם עזב את מולדתו יחד עם תרח אביו ובנוסף, התורה לא מסבירה למה תרח עזב את אור כשדים ללכת לכנען.

תרח היה עובד עבודה זרה אז בכלל מה עניין אותו לעזוב את ביתו ומולדתו?

הרד"ק מסביר שהפסוקים כתובים לא על פי הסדר. לראשונה ה' אמר לאברהם, כשהיו באור כשדים, לך לך. נכון שתרח היה עובד ע"ז אבל הוא אהב את בנו ונתן לבנו להשפיע עליו, לקיים מצוות בני נח. משום אהבתו לאברהם הוא היה מוכן לעקור את עצמו ומשפחתו מביתו ולהתחיל בנסיעה שאברהם נצטווה עליה.

זה מראה לנו שאמנם אנחנו חושבים שתרח היה אדם רע, עובד ע"ז, בלי סנטימנטים לבנו, אברהם, אבל אין זה נכון – אמנם תרח היה עובד אלקים אחרים והוא לא הביא את עצמו לעזוב את האמונות שלו אבל הוא היה אבא אוהב, עם תכונות חיוביות. הוא עזר לאברהם ללכת בדרך שלו. אל לנו לחשוב שאברהם גדל בריק, בלי שום תמיכה, תרח היה אב טוב ומה שהוא חשב שהוא יכול לעזור לבנו הוא עזר. כך פירש הרד"ק את סיפור יציאתו של תרח מאור כשדים ללכת ארצה כנען (בראשית י"א, ל"א).

מזה לומדים שאנשים גדולים לא מתפתחים בריק, בואקום. אנחנו סופגים הרבה מההורים שלנו. גם אם אנחנו לא עושים כל מה שהם עשו, גם אנחנו לא הולכים בדרכם. מפרשנותו של הרד"ק אנחנו לומדים שעלינו לראות את הטוב שבאדם גם אם נראה במבט ראשון זה לא נראה כך.

רד"ק בראשית י"א, ל"א:

"ויקח תרח – אחר שאמר האל לאברם לך לך, ואמר אברם לתרח אביו בשם האל, כי האל צוהו לצאת מן הארץ נתרצה לדבר בנו ויצא עמו ואחר שנתרצה לצאת תלה עיקר המעשה בו כי הוא האב והיוצאים בנים לו, ונחר לא רצה לצאת מן הארץ ההיא ולקח תרח לוט עמו לפי שלא היה לו אביו חי והיה סמוך עליו ולקחו עמו שיהיה עמו כאשר יהיה שם: ויצאו אתם – כאן תלה היציאה באברם כי הוא היה עיקר כי לו היה הציווי (ובאמת אשתו עמו) ויצאו תרח ובן בנו ועבדיהם ושפחותיהם עם אברם ואשתו;  וזהו שאמר אִתָם:

ללכת ארצה כנען – והנה האל לא אמר לאברם שילך לארץ כנען אלא אל הארץ אשר אראך, אלא שבצאת אברם מאור כשדים ומן הארץ ההיא שהיא ארץ ארם יפגע תחלה בארץ כנען וידע אברם כי בהיותו בארץ כנען יאמר לו האל אם היא הארץ אשר אמר לו או אחרת: וישבו שם – כי תרח אף-על-פי שיצא ללכת ארצה כנען, כשהגיע לחרן לא מצא בלבו לצאת מארצו לגמרי וישב בחרן שהיא על הספר וקרובה לארץ כנען, כדי שיהיה קרוב לאברם, וישב שם עד שמת ואברם הלך לו לארץ כנען במצות האל עליו. ומה שאמר אשת אברם בנו אחר שאמר ואת שרי כלתו, כי באהבה וברצון יצאה מן הארץ עם בעלה לעשות רצון האל לא שהכריחה בעלה אלא בכל לבה הלכה אחר בעלה אל המקום אשר אמר לו האל אף-על-פי שלא ידעה הארץ ההיא הטובה היא אם רעה, כי אשת אברם היתה באמונת האל להאמין כל אשר יאמר לה בשם האל ולעשות רצונו: עכ"ל.