מספרים על הסבא מקלם שהיה לו מעיל מיוחד שהוא לבש כאשר הוא כעס. הסבא מקלם אמר שכשהוא מרגיש שהוא רוצה לכעוס הוא מוריד את המעיל הרגיל, הולך לארון כדי לקחת את המעיל המיוחד ועד שהוא היה מגיע לארון וטרח להתלבש, כבר שלט על רצונו לכעוס.
כעס זה נושא שחז"ל מדברים עליו רבות. חז"ל אומרים דברים קשים בעניין הכעס: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", "כל מיני גיהינום שולטים בו" ועוד.
בעצם מי שכועס, כועס על השם יתברך, כביכול. הוא לא מקבל את העובדה שהקב"ה הביא אותו למצב כזה.
בגמרא בפסחים (פרק ס"ו עמוד ב') מובא בשם ריש לקיש שחכם שכועס חכמתו עוזבת אותו.
דוגמה לכך אפשר למצוא בפרשתנו, פרשת מטות. בני ישראל היו צריכים לנקום בבני מדין, הם היו צריכים להרוג את הנשים של מדין שהטעו את בני ישראל בבעל פעור. בני ישראל לא עשו זאת וכתוב שמשה כעס (פרק ל"א י"ד -ט"ז). לאחר סיפור המעשה, התורה מתייחסת לדיני הכשרת כלים ובשונה ממקומות אחרים, ההלכות מובאות על-ידי אלעזר הכהן (ל"א כ"א). אלעזר אומר לחיילים מה שהוא למד ממשה בעוד משה עומד לידו.
למה אלעזר לימד את ההלכות ולא משה?
רש"י מסביר שבגלל שמשה כעס הוא לא זכר את אותן הלכות שהוא בעצמו לימד את אלעזר. עם ישראל רצו לשמוע ממשה עצמו את דבר ה' אך משה שותק, הוא לא יודע להגיד להם את ההלכות. משה צריך את אלעזר כדי ללמד את ההלכות לעם. משה כעס לכן חכמתו עזבה אותו.
אנחנו יודעים שכעס הוא דבר לא יעיל. לכעוס לא עוזר לקדם את פתרון הבעיה בגללה אנחנו כועסים. אבל למה אנשים כה רבים עושים זאת? אנחנו כועסים משום שאנחנו מצדיקים את עצמנו, הכעס שלנו מוצדק, נעשה דבר לא טוב וצריך לצאת נגדו אבל לא יכולה להיות הצדקה לכעס. האם משה רבנו לא צדק שהוא כעס על בני ישראל? שלא עשו מה שעשו הנשים האלו, שגרמו למגיפה בבני ישראל והם לא הענישו אותם? ובכל זאת למרות שמשה צדק הוא שכח את ההלכות משום שהשכחה ואיבוד החכמה היא לא עונש אלא תוצאה טבעית מעצם זה שאדם כועס.
באופן אידיאלי אדם יבין, שאם הדברים לא הולכים כמו שהוא רוצה, לא רק שהכעס לא יעזור לו הוא אף ירע את המצב.
שחמט דיגיטל