לפרשת מסעי – אל תהיו חנפנים

"ולא תחניפו את הארץ…" הרי זו אזהרה לחנפנים (ספרי). וברמב"ן בפירושו על התורה: "כי הזהיר מתחילה שלא יקח שוחד ברוצחים, וחזר והזהיר שלא נחניף להם למעלתם או לתקפם וכבוד משפחתם בלי מקח שוחד". וחייב אדם למסור עצמו לסכנה ואל יביא עליו עוון זה. ובעוונותינו הרבים מצוי הדבר, כשאחד מספר בגנות חברו והשומע מנענע בראשו על דבר זה ומחליק גם הוא את הדבר בלשונו ומוסיף כמה מילים לפגם, מפני שרוצה להחניף למספר, וזה בעצם לאו דחנופה. (חפץ חיים)

 הספרי מבסס את רעיונו על משחק מילים ומייחס את הפסוק לחנפנים. פרשנים מסבירים שאסור להחניף לרוצחים ולעוברי חוק בכלל. לדברים האלו יש משמעות מאוד עכשווית. יש לנו היום ממש אובססיה עם אנשים מפורסמים. לאו דווקא שהם כולם עוברים על החוק אבל הרבה פעמים ההתנהגות שלהם אינה התנהגות ראויה ורצויה. זה מתחיל מהתא המשפחתי שלהם וממשיך בתאוות הבצע שלהם. אבל אם הם מפורסמים אנחנו מוותרים להם. למה אנשים ממשיכים להעריץ ולתמוך באנשים כאלה? למה הם ממשיכים לקנות מוצרים שהם מפרסמים אותם? למה חושבים, שמי שהוא שחקן טוב או מוזיקאי או אתלט או שמופיע הרבה בטלוויזיה, הוא מישהו שצריכים להתייחס לדעות שלו בסוגיות חברתיות, בפוליטיקה ביחסים בינלאומיים, בכלכלה? אין זה אלא בגלל שאנו מתחנפים לסוג זה של אנשים והחנופה הזאת היא דבר נורא ויכול להרוס את הארץ שאנחנו חיים בה.  

רבינו יונה (שערי תשובה פרק ג') מתייחס לחטא החנפנות וכותב שהחנופה הכי גרועה היא כאשר אדם טעה או חטא אומרים לו שלא עשה דבר רע. זה הדבר הכי גרוע כי זה יגרום לאדם לחזור על מעשיו. או שאומרים לאדם רע שהוא טוב, גם אם לא מצדיקים את מה שהוא עשה, בכל זאת אומרים עליו שהוא אדם טוב. זו חנופה.

אנחנו חיים בתקופה שחנופה היא צו היום מתחנפים ולא עומדים על עקרונות.

"ולא תחניפו את הארץ…" – אל תחניפו ותתרפסו בפני אלה שויתרו על הערכים. עמדו על העקרונות שלכם ואחזו בארץ.