בסוף פרשת מסעי, התורה מציינת את דיני ערי מקלט לשם היה "בורח רוצח מכה נפש בשגגה" (במדבר ל"ה י'). הרוצח היה סגור בעיר מקלט ולא היה יכול לצאת עד מות הכהן הגדול. "וישב בה עד מות הכהן הגדול…" (ל"ה כ"ה). לאחר מות הכהן הגדול הרוצח בשגגה יכול לחזור לארץ אחוזתו.
מה הקשר בין חזרת הרוצח בשגגה הביתה ופטירתו של הכהן הגדול?
הרמב"ם כותב שאם לאדם יש איזו צרה או ייסורים, אם אחרים משתתפים בצרה שלו או אם הם סובלים ומתייסרים כמוהו אז הוא יכול לשאת את הסבל שלו יותר בקלות. אי אפשר להחזיר את הנרצח לחיק משפחתו ומשפחת הנרצח סובלים ומתייסרים אבל פטירתו של הכהן הגדול היא אבלות והתייסרות לכולם ומביאה חצי נחמה למשפחה לכן באותה נקודת זמן הרוצח בשוגג יכול לחזור לביתו. המשפחה לא מרגישה שהיא היחידה שסובלת.
הרעיון הזה יכול לעזור לאנשים שסובלים להתמודד עם הייסורים והצער שלהם. כאשר אדם סובל והוא בכאב הוא חושב לעצמו שהוא היחיד שסובל אבל אם הוא פותח את ליבו ורואה מה שמסביבו הוא יראה שגם אחרים סובלים ואז הכאב שלו קצת יותר נסבל כי הוא מסתכל על הדברים בפרספקטיבה יותר נכונה. הוא ירגיש את הכאב אבל הוא יקבל נחמה מכך שהוא לא היחיד שמרגיש ככה. אולי זו גם משמעות הפתגם "צרת רבים חצי נחמה". (גיטין דף נ"ח עמוד ב' מהרש"א ד"ה ועליה).
אומרים גם שצרת רבים נחמת שוטים. אולי הכוונה היא שמי שמנסה לנחם את השני באומרו שאחרים גם סובלים בנוסף לו, הוא בעצמו שוטה. אדם השרוי בצער לא כל-כך מעוניין לשמוע על הצער של השני אלא ההבנה צריכה לבוא מהאדם עצמו שסובל. הוא בעצמו צריך להבין שלכל אחד יש צרות משלו ואז הוא יראה את הצרות שלו בפרופורציות הנכונות.
שחמט דיגיטל