לפרשת משפטים – עולם שכולו טלית

"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:"

"אם בגפו יבא: שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי. ולשון בגפו בכנפו, שלא בא אלא כמות שהוא, יחידי, בתוך לבושו בכנף בגדו:

בגפו יצא: מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים:

אם בעל אשה הוא: ישראלית:

ויצאה אשתו עמו: וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו:" (עד כאן רש"י במקום)

כאשר עבד עברי יוצא מעבדות הוא יוצא בגפו, ככתוב: "אם בגפו יבוא בגפו יצא". רש"י מסביר שאם העבד העברי הגיע אל אדונו רווק, בתום תקופת העבדות הוא יעזוב בלי האשה. את זה גם ניתן ללמוד מהמשך הפסוק "אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו".

אם כן, המילה 'בגפו' היא מילה נרדפת למילה 'רווק'. אך מה המקור למילה 'בגפו' שנותן לה את המשמעות של 'רווק', הרי מילה זו לא מופיעה בשום מקום אחר בתורה.

יש טוענים שהמשמעות של 'בגפו' זה 'בגופו'. כלומר לבדו. רש"י מסביר שבגפו זה 'בכנפו'. כלומר, עם הבגד שלו, רק עם החולצה שעל גבו. על פי רש"י הדימוי של רווק קשור בעניין הבגד ועל פי פירוש זה, אומרת לנו התורה, שאם העבד בא רק עם הבגד שעל גופו אזי הוא עוזב רק עם הבגד שעל גופו.

מה הקשר בין הבגד ולהיות רווק? התשובה היא שלרווק אין, בעצם, כלום. כל עולמו מסתכם בבגד שעליו. מאידך, איש נשוי הוא איש שהבגד שלו, הלבוש שלו, העולם שלו, מכסה גם אחרים. אחרים חוסים תחתיו, יש לו אחריות כלפי עוד אנשים.

מכאן מנהגנו שבחתונה, מתחת לחופה, מתעטפים החתן וכלתו בטלית, כיוון שבזמן החופה מראה החתן לציבור שמעכשיו עולמו מתפשט ומכסה גם אחרים. מעתה הוא לא חי לעצמו בלבד. המקור למנהג הזה הוא מספר רות שרות אומרת לבועז: "ופרסת כנפיך על אמתך". רות מבקשת מבועז תכניס אותי לעולם שלך, לחיים שלך.

וכן בפסקי ריא"ז (כתובות פרק א' הלכה י"א) כתב: "כיצד כונס אדם את אשתו, פורש עליה טליתו לשם אישות, כענין שנאמר (רות ג', ט'): "ופרשת כנפיך על אמתך", וזו היא כניסתה לחופה, ומאז קונה אותה להיות כאשתו לכל דבר".

לצאת מעולמו המצומצם ולקחת על עצמו אחריות לחייהם של אנשים נוספים הוא הדבר הכי קשה לרווק לעשות. עד אז היה לו פשוט, הוא דאג רק לעצמו, לנוחיות שלו ועכשיו עליו לדאוג לאחרים. חכמים מלמדים אותנו שיחד עם הקושי, הרי שלאמיתו של דבר עד עכשיו לא היה לו כלום ורק משעת היכנסו לחופה הולך ונבנה עולמו וחלקו בעולם.