סיפורן של בנות צלפחד מופיע בפרשתנו, פרשת פנחס. הן ביקשו את חלקו של אביהם בארץ ישראל. בנות צלפחד הזכירו שאביהם מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה שתמכו בקורח. 'לכן' – הן אומרות – "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו". זה עלול לקרות אם לא תהיה להן אחוזה וירושה בארץ.
משה הפנה את בקשתן לקב"ה. הוא לא טיפל בבבקשה בעצמו. משה אף לא העביר את בקשתן לנשיאים או לזקנים, ויש להבין מדוע. האם השאלה שלהן הייתה כה קשה עד שהזקנים והנשיאים לא היו יכולים להגיע להחלטה בנושא?!
ניתן להבין למה משה לא טיפל בנושא לבד, או למה לא העבירו לזקנים או לנשיאים מתוך קריאה מדוקדקת בכתובים. כאשר בנות צלפחד אמרו שאביהן לא היה עם קורח, ניתן היה להבין מדבריהן רמזו שהוא היה לצידו של משה. משה הבין שיש לו נגיעה אישית בנושא לכן הוא מנוע מלטפל בעניין. אבל מה עם הזקנים? למה הם לא היו יכולים לטפל בבקשתן של בנות צלפחד?
אנחנו צריכים לתאר לעצמינו את המעמד כאשר בנות צלפחד פנו למשה עם בקשתן.
הן עמדו לפני משה, לפני אלעזר הכהן הנשיאים ולפני כל העדה, ומבקשות את בקשתן. כ- ו- ל- ם שמעו את בקשתן. זו לא הייתה בקשה שקטה בחדרי חדרים. ומי ביקש? חמש בנות מבוגרות כאשר הצעירה שבהן הייתה מעל גיל 40. כולן רווקות זקנות, אשר לאף אחת מהן לא הייתה נדוניה כך שסיכוייהן להתחתן בתנאים אילו היו קלושים. הן עומדות לפני העם ומבקשות נחלה ממה שהגיע לאביהן.
נתאר לעצמינו חמש נשים שמשוועות לשידוך ובוכות: 'תנו לנו אפשרות לבנות בית, תנו לנו אפשרות שנוכל להתחתן, תנו לנו אחוזה!' מי היה יכול במצב להרהיב עוז ולהגיד להן: 'סליחה, אתן לא יכולות לקבל אחוזה כי אתן נשים ולא גברים'.
לכן משה מעביר את הטיפול בשאלה לבורא עולם בעצמו. בנות צלפחד הן הרי בנות של אחד התומכים בו. הוא ידע שזה גם לא יהיה נכון להעביר את השאלה לזקנים שבודאי יהיו מעורבים רגשית אחרי הופעתן המרגשת לפני כל עם ישראל. לכן הוא העביר את הטיפול בעניין לקב"ה, לאב הרחמן, שבודאי ובודאי התשובה שלו תתקבל גם אם היא שלילית.
שחמט דיגיטל