"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:" (במדבר פרק כה פסוק יא )
"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן – לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן:" (רש"י במדבר פרק כה פסוק יא )
תחילת פרשת פנחס היא המשך ישיר לסיום פרשת בלק. בפרשת בלק קראנו שאחד ממנהיגי ישראל בעל ארמית במופגן, באוהל שלפני כל העדה. האנשים בציבור היו כל כך בהלם שלא ידעו מה לעשות ואיך להגיב. הפסוק אומר שפנחס ראה את המעשה ונזכר בהלכה ש"בועל ארמית קנאים פוגעים בו". פנחס פעל לפי הלכה זו והרג את הפושעים. המגפה שהייתה בעם, בעקבות החטא, נפסקה מיד. ההמשך לסיפור הוא בפרשתינו, פרשת פנחס. "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי וגו', לכן אמור: הנני נותן לו בריתי שלום".
רש"י מזכיר לנו מדרש מפורסם, שמסביר לנו למה התורה טורחת ומספרת לנו את הייחוס של פנחס. הייתה התפעלות מזה שפנחס עשה מעשה כזה. באופן ציני אמרו, שאת תכונת הקנאות שלו הוא בודאי קיבל מסבו מצד אימו – יתרו – שכונה "פוטיאל", על שם ש"פיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה". אמרו האנשים: 'הייתכן שהוא, הבא ממוצא כזה, הורג נשיא שבט מישראל?!' לכן בא הכתוב ומיחס את פנחס לאהרון, הסבא השני.
נשאלת השאלה: מה זה יעזור לפנחס? כל אחד יודע שיש לו שני סבים וזה לא סוד, שאחד מהם היה עובד עבודה זרה אדוק. ממילא הוא ירש תכונות מהסבא הזה. אז מה חז"ל רוצים להגיד לנו?
סבא אהרון היה "אוהב שלום ורודף שלום" (כמבואר במסכת אבות פ"א) והסבא השני היה עובד עבודה זרה. לכן אם מבררים מאין לפנחס התעוזה הזאת לעמוד לפני כולם ולהרוג מישהו, זה בודאי לא היה יכול לבוא מאהרון. תכונה של איזה צד של המשפחה, הייתה באה לידי גילוי אצל פנחס במעשה זה? בודאי ובודאי מהצד של העובד עבודה זרה.
לכן הפסוק בא לומר לנו שזה לא נכון! התורה אומרת לנו שהתכונה של הקנאות באה דווקא מירושת התכונות של אהרון, שכן אהרון היה עושה אותו דבר דווקא משום שהוא היה אוהב שלום ורודף שלום. האמנם? האם האוהב שלום היה לוקח רומח והורג אדם בפומבי? אומרים בשם החתם סופר, שייתכן שזה לא מעשה של אוהב שלום, אבל אכן זה מעשה של רודף שלום.
עצם הביטוי "רודף שלום" הוא קשה. למילה "רודף" יש בדרך כלל משמעות והקשר לא של שלום, אלא של רדיפה אחרי אדם על מנת להציק לו. איך מתקבל השילוב של 'רודף' ו'שלום' ביחד? החתם סופר מבאר, שלפעמים כדי לעשות שלום, אדם צריך לרדוף את השלום, כלומר לדחוק את השלום ממנו, ליצור מחלוקת. לפעמים השלום האמיתי נוצר אך ורק כשמיצרים מחלוקת קודם. לפעמים בחיים יש מצבים שאנחנו חייבים לעמוד ולהגיד "לא!". לפעמים צריך להכיר בעובדה, שמצב מסוים הוא נגד האמת וצריך לוותר על השלום למען האמת. אהרון הוא אוהב שלום, אבל הוא גם רודף שלום. גם פנחס היה "רודף שלום". על-ידי מעשה הקנאות שלו הוא דאג להביא שלום בין ישראל לבין אביהם שבשמים.
היינו מצפים שהפרס לפנחס יהיה ברית של קנאות ולא ברית של שלום. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אם היו נותנים באותה שנה פרס נובל לשלום האם פנחס היה מועמד? אולי לפרס לקנאות היה מועמד, אבל לא פרס לשלום. התורה מדגישה לנו, שאף-על-פי שלנו נראה שמה שפנחס עשה זה לא שלום – הרי זה שלום אמיתי, שלום בין עם ישראל לאלוקיו.
הרבה פעמים אנחנו שומעים על רבנים שעומדים על עקרונות התורה ואנשים שואלים 'למה הם עושים מחלוקת? למה הם לא יכולים לוותר?!' התלונה הזאת היא תלונה ישנה מאוד שכבר נשמעה בתקופת פנחס. כמו שאנשים אומרים בימינו ש'שלום הוא הדבר הכי חשוב', אף בתקופת פנחס אמרו: 'זה לא נכד של אהרון!' אנשים אומרים: 'לפעמים צריכים לשתוק ולהתעלם אפילו שזה משהו שהוא נגד רצון ה' '. לפעמים אוהב שלום צריך לרדוף את השלום ולא להשאיר את המצב כמו שהוא בלי מחאה. לרדוף את הרצון להמשיך ולא למחות.
מעשה פנחס לא היה מעשה של מחלוקת לכן הוא לא קיבל ברית של קנאות אלא ברית של שלום. כמובן, צריך לדעת איך לנקוט עמדה ומתי. הכל צריך להיות לשם שמים.
שחמט דיגיטל