לפרשת פקודי – להיות נחושים

לתורה אין התחלה ואין סוף, היא בנויה כספירלה המורכבת ממעגלים של לימוד. כל פעם שלומדים עולים בדרגה של הבנה. בכל שנה שאנו קוראים את הפרשה אנו מתקדמים בהבנ נוספת של החיים. בשמחת תורה, ביום שאנו מסיימים את ספר דברים, מיד אנו מתחילים את ספר בראשית כי לתורה אין סוף ואין התחלה.

כך גם יש קשר בין סוף ספר שמות והתחלתו. כדברי חז"ל: "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן". הקשר הוא להיות נחושים, אף פעם לא להתייאש ולהרים ידיים במשימה קשה, אם אנחנו משוכנעים שזהו הדבר נכון לעשות. אם אנחנו בטוחים שאנו עושים את הדבר הנכון, ה' יצליח את דרכנו. עלינו רק לעשות את המוטל עלינו ואת מה שלא בכוחותינו ה' ימשיך ויעזור. עלינו רק להיות נחושים ובעלי כוח התמדה.

רעיון זה מופיע גם בתחילת ספר שמות וגם בסופו. בתחילת הספר, בפרשת שמות, מסופר איך בת פרעה משתה את משה מהיאור. הוציאה את התיבה שלו ממי הנילוס והכניסה אותו לארמון המלך.

כתוב בפסוק "ותשלח את אמתה" רש"י מסביר על המקום, שלא הייתה אפשרות להגיע עם ידה לתיבה אך בת פרעה עשתה את שלה וה' עזר לה. בת פרעה הרי ידעה שהתיבה רחוקה ממנה. היא לא ויתרה כי ידעה שזה הדבר הנכון לעשות, עשתה את המאמץ הנדרש ממנה וה' סייע.

"את אמתה – את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד. אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה. והם דרשו את אמתה את ידה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה (סוטה שם):" (רש"י על שמות פרק ב', פסוק ה')

בסוף הספר אנחנו קוראים בפרשת פיקודי על הקמת המשכן. בניית המשכן הושלמה אבל אף אחד לא היה מסוגל להעמיד ולהקים אותו בגלל משקלו הרב. גם משה היה נבוך והרגיש שהוא לא יכול להקים את המשכן. ה' אמר לו "עסוק אתה בידך".

"ויביאו את המשכן וגו' – שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו מדרש רבי תנחומא:" (רש"י על שמות פרק ל"ט, פסוק ל"ג)

אף פעם אסור לנו לפחד מלקחת על עצמינו תפקיד, עלינו לעשות את המוטל עלינו והקב"ה ישלים את החסר ויעזור לנו שתעלה המשימה כראוי. במילים של חז"ל: "פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". (שיר השירים רבה ה').

עוד רעיון נחמד לאינסופיות – ספר שמות מתחיל בדיבור על איש וביתו באו, על בית ישראל שבאו למצרים ומסתיים "לעיני כל בית ישראל". זה מעניין מפני שספר במדבר וויקרא מסתיימים עם "בני ישראל" וספר דברים עם "ישראל" ספר שמות עם "בית ישראל".