לפרשת ראה – סדר את הדברים הקטנים והדברים הגדולים יסתדרו מאליהם

כולנו מכירים את הבדיחה על הבעל שמסביר איך מחליטים על דברים בבית שלו – הוא מחליט על הדברים החשובים: מי יהיה ראש ממשלה, במי המדינה צריכה להלחם וכד' ואילו האישה מחליטה על הדברים הפחות חשובים: איזה אוכל לקנות, איזו ספה לקנות לבית, לאן ללכת לחופשה וכד'.

אנחנו יודעים שבכל בדיחה יש גרעין של אמת. נקודת האמת בבדיחה הזו היא החשיבות הגדולה בעשיית  הדברים הקטנים. כאשר אדם מדבר בתיאוריות גבוהות ורחוקות, סימן שהוא לא מתכנן להביא את הנושא לידי עשייה, אולי אין ביכולתו לעשות.

זה נכון, יש לפתור את בעיית העוני בכל העולם. יש מדינות שהאנשים סובלים שם מעניות נוראית, יש קהילות גם במדינות מתקדמות, שסובלות מעניות גדולה, אבל מישהו שידבר ברמה של 'תיקון עולם' יישאר עם הצהרות שהיחיד לא יכול להיעזר בהן למעשה. עם אידיאולוגיה אי אפשר לקנות לחם במכולת.

התורה דורשת מאיתנו לתת צדקה. התורה דורשת מאיתנו לדאוג לשני ולתקן עולם במלכות שד-י אבל איך עושים את זה הלכה למעשה? התורה קובעת כלל שהצדקה מתחילה בבית. התורה מלמדת אותנו שמעשה הצדקה צריך לחול על הקרוב אליך. לדוגמא: אם יש למשפחה סכום מסוים של כסף שנועד לצדקה, יש לבדוק מי שיותר קרוב אליך שיזכה לעזרה זו.

"כי-יהיה בך אביון מאחד אחיך בעד שעריך בארצך אשר-ה' אלקיך נותן לך לא תאמץ את-לבבך ולא תקפוץ את-ידך מאחיך האביון:" (דברים ט"ו, ז') חז"ל לומדים מהפסוק הזה שעניי ביתך קודמים לעניי עירך, עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת וכו'.

מובן שצריכים לדאוג לכל העולם אבל אם כל אחד ידאג לפי דיני הקדימות שהתורה מציבה, יש סיכוי טוב יותר שזה אכן יקרה. אל לנו ללכת לקיצוניות השנייה ולפתור את עצמינו באמירה שהנצרך לא מספיק קרוב אלינו. זו חשיבה הפוכה לרוח התורה.

כמו בסיפור הבא:

אדמו"ר ר' יעקב דוד מאמשינוב נכנס אל יהודי עשיר לבקש ממנו תמיכה בעד קרובו השרוי במצוקה גדולה. העשיר רצה להשתמט וטען ש'קרוב רחוק' הוא, וכמעט אינו מכיר אותו. שאל אותו האדמו"ר: המתפלל אתה בכל יום. התפלא העשיר וענה: מה שאלה היא זו? בודאי ובודאי. אם כן – המשיך האדמו"ר – במה מתחילה ברכת שמונה עשרה? – תמהונו של העשיר גדל וענה מפני הכבוד … נו, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. ומי הם אברהם יצחק ויעקב אלה? – שאל האדמו"ר. – האבות! – מתי היו אבות האלה? – לא הרפה ממנו האדמו"ר. לפני שלושת אלפים שנה ומעלה – ענה העשיר. כן, נכון, אמר האדמו"ר, לפני כמה אלפים שנה, ובכל זאת אתה מזכיר אותם בכל יום ואתה מבקש בזכות האבות הרחוקים האלה עזרה וישועה מאת השי"ת. ואני בא אליך לבקש עזרה בשביל קרובך, החי אתך, ואתה טוען שהוא רחוק ממך יותר מדי ??

מן העבר השני של הרעיון אנו מכירים את דברי הצדיק:

כאשר הייתי צעיר, רציתי לשנות את העולם. גיליתי שקשה לשנות את העולם, אז ניסיתי לשנות את העם שלי. כאשר ראיתי שאיני יכול לשנות את העם, התחלתי להתרכז בשינוי העיר שלי. לא הצלחתי לשנות את העיר וכאדם מבוגר יותר, ניסיתי לשנות את המשפחה שלי.

היום, כשאני כבר זקן, אני מבין כי הדבר היחיד שאני יכול לשנות זה את עצמי, ולפתע אני מבין כי אם לפני הרבה זמן הייתי משנה את עצמי, הייתי עושה הבדל עם משפחתי והייתי עושה הבדל בעירי.

ההשפעה שלי הייתה יכולה לשנות את עמי ואז באמת הייתי משנה את העולם.

 נתחיל לתת מעצמינו למעגל הקרובים אלינו וכמו אבן קטנה היוצרת אדוות במים, מעשה הצדקה ישפיע, בדרך ממילא, על כל העולם.