לפרשת שופטים – פירוש אלטרנטיבי ואקטואלי
"כי יפלא ממך דבר למשפט: בין דם לדם, בין דין לדין ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך" (דברים י"ז, ח').
הפירוש הפשטני של הפסוק הוא שיש מקרים שהשופטים המקומיים אין להם היכולת והידע והנסיון להתמודד עם שאלה מסוימת והם שלחו אותה לערכאות גבוהות יותר, לסנהדרין בבית המקדש.
אבל יש עוד פרשנות שיש לה מסר כל-כך חשוב לימינו –
בפרשתנו אנו נפגשים עם האסון הנורא מכל – המחלוקת אשר האש שלה שורפת ומכלה הכל. על מחלוקת כותב ר' חיים ויטאל, בשם האר"י הקדוש, דברים מבהילים על הפסוק "'כי יפלא ממך דבר בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך" הפסוק הזה, רומז, על פי פירושו, על חורבן הבית, שכאשר נחרב בית המקדש שאלו מלאכי השרת את הקב"ה: ריבונו של עולם אתה ציוות בתורתך "ושפך את דמו וכסהו בעפר"(אחרי שחיטת בהמה מכסים את הדם בעפר – מצוות כיסוי הדם) – ואתה בעצמך לא קיימת! שהרי נשפך דמם של ישראל כמים ואין קובר, אתה ציוות "ופינו את הבית" המנוגע טרם הריסתו – והרי הבית (בית המקדש) וכל מחמדיו עולה באש, אתה ציוות "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" – והרי חנה ושבעת בניה נהרגו ביום אחד?! וזהו משמעות הפסוק לפי דבריו "כי יפלא ממך דבר למשפט: בין דם לדם (מצוות כיסוי הדם), בין דין לדין (חנה ושבעת בניה), בין נגע לנגע (פינוי הבית המנוגע)- כיצד הקב"ה עובר על מצוותיו?! ועל זה מתרץ הפסוק "דברי ריבות בשערך"- בגלל מחלוקת ומריבות ביניכם אין כלום. המחלוקת שורפת הכול ואפילו את חוקי התורה הקדושה!
שנזכה לברוח תמיד מהמחלוקת כמו מאש…
הגאון רבי מרדכי בנט, רבה של ניקלסבורג, מצא בפסוק זה רעיון אקטואלי, שכוחו יפה לתקופות רבות בתולדות ישראל. וכך היה דורש כאן: "כי יפלא ממך… בין דם לדם" – כשתתעורר בלבך פליאה ותמיהה, מדוע מבחינים בעולם בין דם של יהודים לדם של גויים, ודמו של יהודי הפקר הוא אצל עמי העולם: "בין דין לדין ובין נגע לנגע" – ומדוע מפלים הגויים בין דין של יהודים לדין של נכרים, והם מטילים על היהודים דינים וגזרות רעות וכל מיני פגעים ונגעים: "דברי ריבות בשעריך" – הפליות נוראות אלו מצד גויי הארץ כלפי היהודים נובעות מכך, שבקרב ישראל קיימת שנאת-חינם – המעוררת דברי ריבות ומחלוקות חדשים לבקרים – בעטיה גם חרב בית-המקדש השני וגלינו מארצנו לבין הגויים, כדברי חז"ל במסכת יומא (ט' ע"ב).
פתח רבי מאיר שפירא וכך דרש: אם תתפלא ותשתומם 'בין דם לדם', האיך אפשר להסביר אבסורד אוילי כזה שהאומות מאשימים את עמינו ב"עלילת דם" ואתה יודע ועד כי מתעבים אנו כל מיני דם בתכלית התעוב. ולא עוד אלא, שאם אדם מישראל חפץ לאכול בשר, הוא שורה ומולח את אומצתו יפה יפה, שלא תישאר חס ושלום – טיפת דם כחרדל. 'בין דין לדין', שכך תזעק מרה : ריבונו של עולם! כתבת בתורתך "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" והללו הורגים ביום אחד אבות ואמהות על בניהם ובנותיהם ואתה שותק: 'ובין נגע לנגע', תשאל: מפרשת נגעים למדנו שאין הקדוש-ברוך-הוא פוגע בנפשות תחילה, אלא מכלה כעסו על עצים ואבנים, ועתה אהה! אכלו המרצחים האכזרים את יעקב, כנסת ישראל הייתה למשיסה ולחרפה, להרג ולאבד אם ייפלא ממך כל זאת ומוכה תהיה בתימהון למה באתנו הצרה הגדולה הזאת? דע לך: על כי 'דברי ריבות בשעריך'. עוון שנאת-חינם גרם כל זאת. בעוון זה הגלנו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. ובעוון זה אנו סובלים הגלות המר והנמהר הנורא הזה.
שחמט דיגיטל