מֵעַז יָצָא מָתוֹק

המאבק של בלעם ובלק – נגד עם ישראל הפך להיות דוגמא לאויבי ישראל במשך הדורות. החיפוש של אמצעים והזדמנויות לקלל את עם ישראל לא פסק מאז.
א"כ קשה לכאורה מדוע אנו משתמשים כל יום בכניסה לבית הכנסת, כהתחלה של תפילת שחרית, בפסוק שבו השתמש בלעם הרשע "מה טובו אהליך יעקב …". חז"ל אומרים שמתוך ברכתו של אותו רשע ניכרת כוונת ליבו.
כידוע, המהרש"ל ר' שלמה לוריא התנגד לאמירת פסוק זה בכניסה לבית הכנסת מכיוון שהשתמש בו אותו רשע, בלעם. עם כל זאת רוב עם ישראל כן משתמשים בו כפתיחה לתפילת שחרית, וכן פייטנים וחזנים מלחינים מנגינות לפסוק זה, פסוק אף מופיע על כתלי בתי כנסיות.
מה הסיבה לשימוש כה רחב בפסוק זה? אולי ניתן לפרש כי בתוך אותה קללה לכאורה של בלעם הייתה מצויה ברכה עצומה, ואנו צריכים לחלצה ממעטפת הקללה בה היא מצויה. כמו שמסופר על ר' מאיר בעל הנס בהתייחסותו לרבו אלישע בן אבויה מצא רמון "תוכו אכל קליפתו זרק".
הבעל שם טוב על הפסוק בתהלים ק"ז' "נפשם בהם תתעטף" מסביר שבאוכל מצוי ניצוץ קדושה העטוף במאכל הגשמי, אנו מחלצים את הניצוץ על ידי אכילה בקדושה.
כך, בכל דבר מצוי יש ניצוץ קדוש, שהוא המחייה אותו, אנו דולים את הניצוץ הקדוש והופכים הכל לברכה.
זהו מסר חשוב שאנו צריכים להזכיר לעצמנו כל יום, גם אם קורה לנו ח"ו דבר רע במשך היום, נחפש מתוך הרוע את ניצוץ הקדושה שיאיר לנו את היום!
*הרב אליעזר שמחה ווייס*
*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*