מהו ה'אפיקומן' ?

בגמר הסעודה עוברים לסימן הנזכר בסימני הסדר בשם: "צפון". כלומר, מוציאים את המצה הטמונה, מחלקים "כזית" מצה לכל המסובים ואוכלים לשם מצוות אפיקומן. אבל לא רק המצה צפון,יש רעיונות חשובים שצפונים בתוך חלק זה של האגדה של פסח,והבנה של מה שקורה,יתן לנו הסבר לשאלות רבות שנראות לעין ושאינם נראות.

למשל,שאלה שנשאלת רבות: מדוע בני ישראל היו צריכים לקחת רכוש מהמצרים במסווה של השאלה,ולא תבעו את שכרם בדין עבור עבודתם?

רבי שלמה בן יחיאל לוריא (שו"ת מהרש"ל סימן פח', 1510 – 1574) מביא רעיון בנוגע למנהג אפיקומן:

"אחר האכילה (הסעודה) יוציא מטמון דהיינו אפיקומן, כמו שהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית כמו ד' אמות ויאמר: 'כך היו אבותינו הולכין עם משארותם צרורות בשמלותיהם'. וזהו שסיימתי (ציינתי) לעיל – יזכור מעשה אבותיו, קאי נמי אמה (=עולה גם על מה) שלאחריו – הוצא מהטמוּן (מהנסתר) ואח"כ יקח כוס שלישי כראשונה …'

המהרש"ל מתבסס על הכתוב (שמות יב', לד') :

(לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: (לו) וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם:

הרעיון הטמון במנהג זה מבואר בפירוש 'מעשה ידי יוצר' על ההגדה  (ר' שלמה קלוגר 1775 – 1869 רבה של ברודי) השואל :

"הנה להבין טעם דבר זה, וכי מחויבים אנחנו לעשות רמז על כל תנועה שהיו עושים אז, ואטו (האם) לא די לנו לזיכרון יציאת מצרים כל מה שתקנו חז"ל בלילה זו? ולמה לנו להוסיף עוד מה שנזדמן שהם עשו כן לפי צורך שעה,וגם ליתן (ועוד טורחים) לתת רמז היכן רמיזא (רמוז) זה בתורה.."

ומסביר על פי גמרא תמוהה המלמדת על הכנת קורבן הפסח:

"תנא (למדנו): כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשיל לאחוריו. אמר רב עיליש: טייעות." (בבלי פסחים סה' ע"ב)

מסביר רש"י:

"כל אחד ואחד – כשהיו הולכין לבתיהם היה נותן פסחו בעורו ומפשילו לאחוריו. ומבאר רב עיליש – טייעות – דרך סוחרים ישמעאלים הוא זה."

שואל הרב קלוגר – מה מוסיף לנו כיצד נשאו את הפסח או כיצד נשאו את הבצק ביציאת מצרים, ומה מוסיף רב עיליש ?

ומסביר:

"שבכל ענייני פסח נעשה רמז על הגאולה ועל השעבוד. ה'מרור' מורה 'על השעבוד' 'פסח' ו'מצה' – מורים 'על הגאולה'. אך על השאלה המרכזית לא קבלנו תשובה. לא מוזכר בהגדה רמז מדוע בני ישראל השתעבדו במצרים, לכן הרמז הינו  במכירת יוסף, שאז נאמר: "וישאו עיניהם ויראו והנה ישמעאלים באים" וכו' ואח"כ כתוב: "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו " וכו' "וימכרו את יוסף לישמעאלים" הרמז הינו בכך שנשאו את הפסח כדרך הישמעאלים והסוחרים להזכיר עניין מכירת יוסף וע"י כך  יזכרו שבשל עוון זה היה השעבוד"

כלומר המנהג שהמהרש"ל מביא הוא כדי  להזכיר את עוון מכירת יוסף, ונועד להבהיר מדוע נגזר השעבוד במצרים .

הרב קלוגר ממשיך ומסביר את הסיבה לכך שבני ישראל נשאו על שכמם את הבצק ולא הניחוהו על בהמות משא, ומדוע הפסוק הבא(פסוק ל"ג.) מדבר על ניצול המצרים ושאילת כלי כסף וכלי זהב ושמלות.

נשיאת הבצק על שכמם הזכירה לבני ישראל את התנהגות הסוחרים הישמעאלים שקנו את יוסף.

מכאן הבינו בני ישראל שהשעבוד היה בשל מכירת יוסף ושזו אשמתם. לכן על פי מידת הדין, לא מגיע להם שכר על עבדות מצרים ולכן לא לקחו\לא קבלו משכורת. אך מאידך, ידעו שיד אלוהים מכוונת, וכדברי יוסף: "אתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה למען עשות ביום הזה להחיות עם רב" ( בראשית נ 'כ)  . והמכירה נועדה בין היתר  להוריד את יוסף למצרים. ולכן בפן האנושי מגיע להם שכר על עבודתם, על כן    מצווה עליהם ה' לקחת ממצריים בהשאלה ולא בכוח.

רעיון זה מלמד שמנהגו של המהרש"ל בדרך לקיחת האפיקומן בא ללמד על 'צופן' הצפון ב'אפיקומן',  והוא אמור לעורר את המצפון מהתרדמה האפתית ששקעה בתוכנו. לקראת סוף הסדר כאשר אנו בתחושת גאולה ממצרים, מן המיצרים, עלינו להכיר בעובדה הפשוטה, שהיה לנו, ויש לנו חלק בשעבוד. היציאה ממצרים האמיתית תהיה ברגע שנפנים את המסר ונדאג איש לרעהו ולא חלילה נמכור 'אחים'.
נעודד את החשיבה על שלום ואחווה ונזמין 'כל דכפין' או 'כל דצריך' לסעודה ונכיר באחריותנו לכל ישראל.