השתדלות מותרת (חובה) אם יש סיכוי להצלחה
"ויהי מקץ שנתיים ימים"
"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב" (תהילים מ, ה)
א. אמר ר' יודן: אלו הרברבנים (בעלי הגאוה) האומרים שהם סטים אחרי כזב.
ב. זהו יוסף הצדיק שלא נבהל מאיומיה של גבירתו ובטח בה'.
"זכרתני והזכרתני" יוסף מבקש משר המשקים שיזכירהו לפרעה וע"כ נתווספו לו שנתיים ימים שכתוב: "ויהי מקץ שנתיים ימים" (בראשית רבה פ, ט, ב).
המדרש כותב מפורשות שליוסף היה ביטחון בה'. אם כן מדוע היתה צריכה להיות פניה לשר המשקים? אלא מכאן נמצאנו למדים שאין סומכין על הנס. אדם צריך לעשות את מירב ההשתדלות (שודאי לא פוגמת בבטחון בה') כדי להוציא עצמו ממצב לא רצוי . יוסף הבין שכדי שהצלתו תהיה מאת ה' הוא חייב להשתדל.
יוסף למד זאת מיעקב אבינו שלמרות ההבטחות שה' הבטיח שישמרהו בחזרתו מבית לבן הארמי לישראל הכין עצמו לפגישה עם "דורון תפילה ומלחמה". יעקב ידע שעליו לעשות את ההשתדלות על אף ההבטחה של הקב"ה לשומרו מאחיו עשו והשתדלות זו לא פגעה כהוא זה מבטחונו בה'
אם כן נשאלת השאלה מדוע יוסף נענש בשנתיים נוספות בבית הכלא בעקבות פנייתו לשר המשקים?
אלא לעיתים ההשתדלות חובה ולעיתים אינה מותרת. ההשתדלות מותרת רק כאשר יש סכוי להצלחה וכאשר אין סיכוי להצלחה ההשתדלות מראה על יאוש ולא על בטחון בה'. יוסף פנה לשר המשקים שנימנה עם "הרברבנים המתרברבים" שדורשים רק את טובת עצמם ואין בדעתם להיטיב עם השני וע"כ נענש, כיוון שהשתדלות זו מראה על יאוש וחוסר בטחון בה'. ביטחון מושלם בה' הוא לעשות השתדלות מותרת (עם סכוי להצלחה) .