"וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און" (בראשית מ"א-ג)
כתוב: "וליוסף יולד שני בנים" וכן – "אשר ילדה לו" לכאורה הפסוק השני מיותר. אלא התוספת הנ"ל באה ללמדנו שלמרות שאסנת היתה אימם הביולוגית – הבנים חונכו ע"י האב והוא זה שהשפיע על דרך חינוכם ולא האם.
הורים יכולים לנסות לחנך ילדיהם ע"י הכאה או בכל דרך אפשרית אחרת, הילד יהיה כאוב/פגוע אך לא מחונך ולא ילמד לשפר דרכיו. הורים מבקשים להטיל משמעת על ילדיהם תוך כדי מתן הוראות כדי שיתנהגו כשורה. אך המשמעת היחידה הראויה היא, המשמעת המספקת אידיאלים, הילד יתחנך מן הדוגמאות שרואה סביבו . הורה – מחנך טוב נמדד עפ"י דרך השפעתו על הילד כפי שראינו במדרש בספר שמות כשה' קרא למשה בפעם הראשונה: "אמר ר' יהושע הכהן בן נחמיה: בשעה שניגלה הקדוש ברוך הוא אל משה, טירון היה משה לנבואה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם ניגלה אני עליו בקול גדול – אני מבעתו, בקול נמוך – בוסר הוא על נבואה. מה עשה: ניגלה עליו בקולו של אביו עמרם. אמר משה: הנני, מה אבא מבקש, אמר הקדוש ברוך הוא: איני אביך אלא, אלוהי אביך", בפיתוי באתי אליך, כדי שלא תתירא".
מכאן נמצאנו למדים שהדרך להשפעה על אדם, היא לנתב את הקריאה הזו דרך ההשפעה הגדולה של ההורים ולהשתמש בה.
שחמט דיגיטל