סגולותיה של מצוות העומר

בימי בית המקדש, ביום ט"ז ניסן יום השני של פסח, היה עם ישראל מביא קרבן מיוחד של שעורים (ויקרא כ"ג, י'). קרבן זה נקרא "קרבן העומר" קרבן העומר והבאת העומר התיר אכילת "חדש": התבואה החדשה, רק לאחר הקרבתה הותר השימוש בתבואה החדשה של אותה שנה.

התורה מוסיפה לנו "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה". (ויקרא כ"ג ט"ו).

ישנם שאלות רבות בנוגע לקרבן העומר:

 א. מה משמעות המילה עומר? עומר זו מידה, זו הכמות של התבואה שהיו צריכים להביא. לכאורה נראה מוזר שהקורבן יקרא על שם המידה, ולא כפי שקרויים שאר הקורבנות: פסח, שלמים, תודה, שתי הלחם שמתארים את הקורבן או המטרה אך לא המידה בפשטות.

ב. מה מיוחד בקרבן זה שאנו מונים בין פסח לשבועות, והספירה קשורה לעומר? יום ראשון לעומר, יום שני לעומר וכו'.

ג. מדוע הביאו את קרבן העומר בט"ז ניסן? מה המיוחד ביום זה?

במדרש ישנה חשיבות רבה לזכות והמשמעות של קרבן העומר. על פי  המדרש בזכותה אברהם קיבל את ארץ כנען.

לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען. שכתוב:  "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור, ואיזו זה מצוות העומר". (ויק"ר כח'- ד.)

דברי חז"ל אלו מעניינים מאוד. פשוטו של הפסוק "ואתה את בריתי תשמור" עוסק בברית המילה, והנה חז"ל  דורשים את הפסוק גם על העומר. העומר אינו רק מנחה אלא גם ברית, והחיבור לברית הזו היא המפתח לירושת הארץ.

יתר על כן, חז"ל מוסיפים שבזכות ברית העומר עם ישראל ניצלו בימי גדעון. בימי חזקיהו, בימי המן ואף בימי יחזקאל.

המדרש מאריך על חשיבות היום הזה, החשיבות של קרבן העומר שבזכותה נצלו כל כך הרבה. מה מיוחד בקרבן העומר מהי אותה ברית העומר, וכיצד בכוחה להציל אותנו מכל הבאים לכלותינו?

רבי יוסף מסלנט (רב בירושלים לפני כמאה שנה) כתב ספר בשם באר יוסף בה הוא מסביר ר שהמפתח להבנה של קרבן העומר הינו המדרש שבו ה' אמר למשה במדבר: נתתי עומר של מן לכל יום לכל יהודי, וכתמורה היהודים יביאו לי קרבן עומר כל שנה בט"ז ניסן.

המדרש אומר שהמטרה של הקורבן להזכיר את העומר שקיבלנו במדבר. לכן קוראים לקרבן בשם זה כדי להזכיר לנו את העומר של המן במדבר. המן שקיבלנו במדבר מזכיר לנו שה' נותן  לחם מן השמיים.

ברור לכל שה' זן ומפרנס לכל. בכל הדורות עלינו לזכור שלמרות העבודה שלנו וההשקעה שלנו,  הקב"ה זן ומפרנס זה המסר של המן וזו המשמעות של קרבן העומר.

כאשר אנו אוספים את תבואת החיטה יכולנו לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ולכן יש ציווי להביא קרבן העומר שיזכיר לנו את המן,  ולהזכיר שהפרנסה מהשמיים. לכן אף מביאים את העומר בט"ז בניסן.

לפי המסורת המן הפסיק בז' אדר יום פטירתו של משה רבינו. אבל החזיק בכליהם עד ט"ז בניסן. ביום שהמן הסתיים היו צריכים להביא את קרבן העומר.

אנו סופרים את הספירה של שבע שבתות תמימות ומקשרים אותם לקרבן העומר. אם היינו מביאים את קרבן העומר רק יום אחד בשנה, יתכן שהמסר ישכח, לכן ההלכה דורשת שנחזור על זה ארבעים ותשע פעמים. עד שנעשה כטבע שני.

המדרש ממשיך, מזכיר ומדגיש שבזכות העומר עם ישראל ניצלו כל כך הרבה פעמים. אם אנו נלמד את המסר של פרנסה, שה' הוא זה שנותן לנו והכל בא ממנו, זהו מסר שיגרום לנו את הזכות לכל הישועות המוזכרות המדרש.