סוד כוחו של רבי עקיבא

בפרשת השבוע אנו קוראים על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט פסוק י"ח). ישנו שיר המבוסס על המדרש: "אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".

הגמרא מספרת (שבת ל"א עמוד א') על גוי שחפץ להתגייר,  ביקש מהלל ללמדו את כל התורה על רגל אחת, ענה לו הלל:  "מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים". ברור שכמעט בלתי אפשרי הדבר לקיים את המצווה של אהבת לערך כמוך כהלכה באופן פוזיטיבי, אך דווקא רבי עקיבא הוא האדם המתאים ביותר ללמדנו הלכות במצוות ואהבת לרעך כמוך.

תקופה זו של השנה בין פסח לשבועות היא התקופה של ספירת העומר, ואנו נוהגים בה  מנהגי אבלות כזיכרון לתלמידיו של רבי עקיבא. לרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים ובתקופת העומר כולם מתו. במקרה שלאדם היתה ישיבה עם 24,000 תלמידים  שמתו בעקבות פגם באופי,  שלכאורה יתכן שהיה השלכה מאופיו של ראש הישיבה רבי עקיבא, התגובה של רוב  האנשים הייתה שהם אינם ראויים לשמש  כראש ישיבה.  

מה עשה רבי עקיבא?  חז"ל אומרים שאחרי שתלמידיו של רבי עקיבא מתו, והעולם היה שקט(מלימוד תורה), הוא ירד לדרום ארץ ישראל והחל שוב ללמד תורה.  לרבי עקיבא היה חוסן נפשי , הוא חווה את האסון הגדול ביותר ומצא את הדרך והכוח להמשיך הלאה.

דוגמא נוספת לחוסן הנפשי של רבי עקיבא נמצא בארוע שהתרחש לאחר חורבן בית המקדש.  התלמוד מספר שהתנאים הלכו בסמוך לאזור שהיה בעבר קודש הקודשים, כשראו שועל יוצא ממקום של קודם הקודש, החלו התנאים לבכות למעט רבי עקיבא שצחק ואמר:  אם הנבואה שהתנבאו הנביאים על חורבן הבית תתגשם פשוטו כמשמעו, אז בוודאי שהנבואה של הנביאים על הגאולה אף היא תתגשם פשוטו כמשמעו.

רבי עקיבא אומר לנו [יומא פה,ב] "אשריך מי מטהר אותך ומלפני מי אתה מטהר לפני אבינו שבשמים".

רבי עקיבא באופן אישי חווה את יום כיפור כאשר בית המקדש עדיין היה קיים. הוא ראה את הכהן הגדול ביום הגדול עושה את השירות המיוחד לעם ישראל,  וכן ידע אם שנה זו תהיה טובה או להיפך. לא היה שום דבר יפה יותר מהאור הקורן  מפניו של הכהן הגדול ביוצאו  מבית קודש הקודשים.

רבי עקיבא היה צריך להתמודד עם דור שחוו יום כיפור זמן קצר לאחר חורבן בית המקדש, כאשר לא היה כהן גדול הנכנס לקודש הקודשים.

רבי עקיבא פנה לעם  ושכנעם כי יום כיפור עדיין הינו יום קדוש, ועם ישראל מטוהרים עתה ישירות על ידי אלוקים בכבודו ובעצמו.

כוחו של רבי עקיבא התבטא בכך  שתמיד ראה את החיובי בכל מצב. לכן לימדנו: "ואהבת לרעך כמך". לכל אדם יש היבט חיובי.

הבעל שם טוב (1698-1760) מפרש את הפסוק כדלקמן: כאשר אדם קם בבוקר ומביט על עצמו במראה, הוא חושב, "אני בעצם אדם טוב. יש לי החסרונות שלי ואת החולשות, אינני מושלם. אך ביסודי אני טוב יותר רע. " זה, הבעל שם טוב אומר שככה צריך להעריך את השכן שלנו: הוא ביסודו טוב, ניתן לדלג על  מגרעותיו.

מצב זה אינו קל הוא  מחייב אותנו להתמקד בטוב ולא ברע – תמיד לראות את חצי הכוס המלאה ולא הריקה. זהו  המפתח להגשמת המצווה של "ואהבת לרעך כמוך"  ולכן נקרא: "כלל היסוד של כל התורה".