עבדים היינו – לטלפון החכם פרשת בא

אנחנו מציצים בטלפון החכם שלנו 150 פעם ביום, בממוצע, אז אל תגידו לנו שאנחנו בני חורין.
הילדים משועבדים למסך? לאו דווקא.
מחקרים שבוצעו לאחרונה מעלים, כי מדי יום אנחנו מציצים בטלפון החכם שלנו כ-150 פעמים (בממוצע). הנער שמשתמש בטלפון חכם מקבל את הטלפון הראשון כבר בגיל 10, ומבלה מעל 4.5 שעות ביום בשימוש בו (חוץ משליחת הודעות SMS ודיבור). 78% מהנערים בודקים את הטלפונים שלהם לפחות כל שעה, ו -50% מדווחים על תחושת "מכורים" לטלפונים שלהם.
וודאי וודאי יש תועלות בטכנולוגיה ולאופן שבו היא מקדמת את האנושות. זאת, בתנאי שאנחנו שולטים עליה ולא שהיא שולטת בנו ובזמנינו…
דבר זה למדים אנו מפרשתינו:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן.. החודש הזה לכם ראש חודשים…" (יב, א).
למה קידוש החודש היא המצווה הראשונה עליה נצטוו ישראל?
עוד מבואר בפרשה עניין שאילת הכלים יקרי הערך מאת המצרים: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, וינצלו את מצרים" (שם, לו).
למה בני ישראל היו צריכים השאלה או לקיחה זו? אי אפשר היה לקיים את "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" באופן אחר?
ובפרט, שעניין היציאה ברכוש גדול נזכר ארבע פעמים:
אצל אברהם בברית בין הבתרים; אצל משה במעמד הסנה; ופעמיים בפרשתנו.
כי יש כאן יסוד גדול במשמעות של יציאה מעבדות לחירות.
-אחד ההבדלים העיקריים בין עבד לבין אדם חופשי הוא בעלות על זמנו.
עד עכשיו בני ישראל היו עבדים; כעת הם שולטים בזמנם ובגורלם (כן פירש הספורנו, יב, א).
לכן ביציאה מעבדות לחירות, עם ישראל נצטווה ראשונה על קידוש החודש ,כיון שמהות המצווה היא לקיחת אחריות על הזמן…
ועל אותה דרך: עניין שאילת הכלים מבטא את חירות הקניין. הרי כל משך זמן העבדות "יד עבד כיד רבו", כלומר אין לו יכולת קניין משלו (שבימינו הוגדרה כזכות בסיסית).
כשיצאנו ממצרים מסר לנו הקב"ה את הזכות לקניין רכוש עצמאי. בכך הושלמו שתי החירויות היסודיות של בן חורין- הזמן והקניין.
מכאן אתה למד, שכאשר הרכוש שלו שולט על זמנו- הוא נהפך להיות עבד, בבחינת העבדות תחת מצרים.
ההבדל הגדול הוא, שביכולתנו- ומחובתנו- להפעיל מחשבה והיגיון בריא כיצד לצמצם את תופעת השעבוד למדיה ולעדכונים למיניהם, ולא להיות עבדים לטלפון החכם שלנו. כך נזכה ונמצה את זמנינו לעבודת ה' יתברך, גואלנו מאז ועד עתה.
בברכת חודש טוב שיהיו בשורות טובות
הרב אליעזר שמחה ווייס