עבודת ה'  האמיתית והלכתחילה שלנו –בתקופת הקורונה- "וחי בהם"

חובה לשימור החיים אינה רק  פטור טכני שפוטר אותנו מקיום מצוות במצב סכנה. זוהי אבן הפינה, היסוד לקיום כל המצוות . ככל שמשך שהותנו בבידוד מתארך, כך גדל גם התסכול. בחלק מהמקומות החלו להקל על ההגבלות, בעוד שבאחרים לא באמת רואים את האופק. התסכול נוצר כאשר אנשים מתחילים להסתכל ולהשוות: "מדוע מותר להם לעשות זאת ולנו לא?" "מדוע המקום הזה פתוח ואנחנו לא יכולים להחזיק מניין?"

לדוגמא, שאלה שנשאל רב: "האם לאור ההקלות הרבות כולל פתיחת קניונים, יהיה אפשר לשלוח פניה דחופה לכבוד השר שיעלה בוועדת השרים את נושא החזרה לתפילה בבתי הכנסת?"

כשאנחנו נוקטים אמצעים להצלת חיינו וחיי אחרים, אין מדובר רק בקיום מצוות "וחי בהם" או "לא תעמוד על דם רעך". זה גם ביטוי לכמה אנו מעריכים את המצווה של שמירת חיי אדם. אנו עשויים לחוש מתוסכלים ולא ממומשים כשאנחנו יושבים בבית. אך בסופו של דבר, זוהי עבודת  ה' שלנו בפרק זמן זה – קיום המצוות לכתחילה שלנו.

וכך מסביר  בעל ה"משך חכמה" את תחילתה של פרשת העריות בפסוק "ושמרתם את חוקותי ואת מצוותי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה' ".

ישנן שתי פרשנויות סותרות למילים "וחי בהם". רש"י, בעקבות אונקלוס, אומר ש"וחי בהם" לא יכול להתייחס לעולם הזה, מכיוון שאנחנו יודעים שביצוע המצוות לא הופך אותנו לבלתי מנוצחים. במקום זאת הוא מסביר  ש"וחי בהם"  מתייחס לתגמול בעולם הבא. יחד עם זאת, חז"ל, יומא פ"ה ב, מצטטים את הדרשה "וחי בהם ולא שימות בהם" כמקור לכך, שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות (למעט שלושת העבירות  הקרדינליות). קושי נוסף הוא, שפסוק זה, המופיע כמבוא לפרשת העריות "וחי בהם ולא שימות בהם", אינו חל על עריות  – איסורי עריות  הם ייהרג ובל יעבור.

"בעל המשך חכמה" מציע, שהתורה אומרת לנו שחוקיה נועדו לשכלל ולהעלות את גוף האדם. המצוות ניתנו בגבולות הגופניים של מה שאנחנו יכולים להשיג, ואנחנו לא צפויים להתריס נגד הטבע כדי לקיים מצוות. זו הסיבה שאנו סופרים את המצוות על ידי רמ"ח איברים ושס”ה גידים. התורה מציגה מושג זה באופן ספציפי לפני פרשת עריות, על מנת ללמד אותנו שהלכות עריות נמצאות בגבולות אנושיים. התורה לא מבקשת מאתנו להימנע לחלוטין. היא רק מבקשת מאתנו לפעול לפי הנחיות מסוימות, וזה הרעיון של "וחי בהם ולא שימות בהם". התורה לא ביקשה מאתנו לסכן את חיינו בגלל קיום המצוות, מכיוון שאנו זקוקים לגופנו לבצע את המצוות, וזה מה שיביא אותנו לחיי עולם הבא.

במילים אחרות כמו שכתבנו, פיקוח נפש אינו פטור טכני שפוטר אותנו ממצוות לנוכח הסכנה, זוהי אבן הפינה לקיום המצוות. זו עבודת ה'  האמתית שלנו בפרק זמן זה.

הרב אליעזר שמחה ווייס

חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל