וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום-
לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור ולשפוך אור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה ומבט אחר.
דוגמא למשל :
באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. (באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה).
מי צריך לקוד למי?, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ?ולמי ומתי היא חייבת בכבודם?.
דוגמא נוספת
כשהנשיא אובמה ביקר בערב הסעודית לפני כעשר שנים היה נראה כאילו הוא השתחווה למלך סעודיה. הדבר גרם לביקורת קשה שהוטחה בו.
איך ייתכן שנשיא ארצות הברית משתחווה למלך סעודיה.? ההסבר היצירתי של אנשי אובמה להשתחוויה של אובמה היה שהנשיא אובמה גבוה מאוד ולמעשה הוא לא השתחווה ,אלא רק באופן טבעי מפאת גבהותו שלו ונמיכותו של המלך כיבדו והתכופף למלך כדי לשוחח איתו.
בפרשתנו אנו קוראים על הפגישה בין משה ויתרו וכך נאמר (שמות יח,ז): "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום."
ומפרש רש"י בשם המכילתא, "איני יודע מי השתחווה למי, כשהוא אומר "איש לרעהו", מי קרוי איש? זה משה שנאמר (במדבר יב,ג): "והאיש משה (עניו מאוד)". אם כן זה יתרו שהשתחווה.
לכאורה הדברים אינם מובנים. הלא המילים "איש לרעהו " מוסבים על שאילת השלום ולא על ההשתחוויה. כיצד רש"י למד מהמילים הללו שמשה השתחווה ליתרו ולא להיפך.
אפשר ליישב את הקושיה לפי המדרש המפורסם שמשה היה גבוה עשר אמות, יתרו לעומת זאת כנראה היה בגובה ממוצע שהוא כשלוש אמות. לכן, למעשה משה לא השתחווה, אך כדי שהוא יוכל לפנות אל יתרו כאיש אל רעהו היה עליו לכבדו להתכופף לעומת יתרו.
(דומה למה שהוזכר למעלה בעניין אובמה ).
רש"י בחר להביא את ההוכחה מהפסוק "והאיש משה ענו מאוד". ולכאורה הרי גם יתרו נקרא בתורה איש שנאמר (שמות ב,כא): "ויואל משה לשבת את האיש". אז אם כן האיש זה יתרו .ואם כן אם לשניהם יש את הביטוי "איש" אז מי השתחווה למי?
ולכן רש"י למד דווקא מהפסוק "והאיש משה עניו מאוד" שמשה התכופף ליתרו וכבדו כי דווקא בגלל גדלותו של משה לא עמד על כבודו אלא נהג במידה של נדיבות וכבוד לחותנו. דווקא תכונת ה"איש" במשה, הייתה מידת הענווה, והיא היא זו שגרמה לו להשתחוות לחותנו יתרו.
מי ייתן שמנהיגנו כיום, וגם כל אחד ואחד מאתנו בחיי היום יום לא נעמוד על הכבוד אלא נחוש לכבודו של ה"אחר".
או אז יתקיים מאמר חז"ל "כל המחזר על הגדולה, גדולה מחזרת אחריו "(עירובין יג).