על שכחה וזכרון – לפרשת שלח לך
בפרשת שלח לך אנחנו קוראים על פרשת המרגלים, פרשת מקושש העצים שחילל שבת בפרהסיה ועל פרשת ציצית. מה הקשר בין שלושת הנושאים האלה? הרעיון של פרשת ציצית, שמסיימת את פרשה, היא "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ". שצריכים באופן תמידי לזכור את ה'. נחזור להתחלת הפרשה – אלו שהקשיבו למרגלים שכחו את ה', שכחו את הבטחות ה' בקשר לכניסה לארץ ישראל. המרגלים ואלו שהלכו אחריהם, נתקפו במחלת השכחה. קיבלו אמנזיה. שכחו את הבטחות ה'. בשבילם זה לא היה קיים. בשונה מחטא העגל, שלא היה להם חוסר אמונה בה' אלא טעו בדרך לעבודתו או בחטא של המתאוננים, שחשבו שה' יקשיב להם, פה הם חשבו שה' נעלם. ולכן באה מצוות ציצית שבאה להזכיר לנו שבכל עת צריך לזכור את מציאות ה'.
ובכן – מה הקשר של פרשת מקושש העצים? נתפלא לקרוא את דברי רש"י שמצטט את דברי הספרי שהסיפור
של מקושש העצים קרה בשבת השנייה לצאתם ממצרים. מקושש העצים זה עתה יצא ממצרים, עבר בים סוף, ראה את ניסי ה', עבר את עשר המכות במצריים והיה עד לתשועת ה'. למרות זאת, עוד באותו חודש, כמה ימים אחר כך, כבר נעלם הרושם שהניסים עשו עליו והוא עובר על חוקי התורה. היכולת של מקושש העצים לשכוח כל מה שקרה והצורך לזכור ולהיות נאמנים לה' בכל רגע ורגע הינו הקשר לפרשת ציצית. זו הסיבה שפרשת ציצית באה מיד אחרי כן. אנשים רגילים לשכוח מהר, ובמיוחד ניכר הדבר בזיכרון הציבורי. אנחנו רואים שכל מיני ממשלות עשו דברים נוראיים ואחר זמן הציבור שוכחים מה שהן עשו והם נבחרים שוב. אנחנו רואים פוליטיקאים שסרחו ולאחר זמן מתקבלים בכבוד. לא כך היהודי – הוא צריך תמיד לזכור את חסדי ה' לזכור בכל זמן איך לחיות על-פי התורה.
שחמט דיגיטל