השוואה בין פורים ליום הכיפורים

ההשוואה בין יום כיפורים לפורים הינה מפתיעה,  הלוא יום כיפור הוא יום של רצינות, צום, תפילות, התעלות רוחנית, הכיצד השוו יום זה לפורים, שזהו יום של הנאה, ושמחה?

ה' סלח לבני ישראל  ביום כיפורים הראשון,  לאחר שסגדו לעגל הזהב.  

יום כיפורים הינו סמל לאחדות, התקרבות לה' והתקרבות של בין אדם לחברו- הרי ידוע שאין יום כיפור מכפר אלא על  עבירות של בין אדם למקום,  ולא על עבירות בין אדם לחברו עד שיבוא ויבקש סליחה  מחברו.

אם כן יום כיפור הוא יום של אחדות  עם  ה'  ויום  של קרוב לבבות בין אדם לחברו.

במובן זה,  פורים מתעלה על יום כיפורים כיוון שבפורים ישנה מצווה של קירבה בין אדם לחברו, של הדגשה על שלום ורעות ששולחים משלוח מנות זה לזה.

כמובן שאם אדם יבקש  סליחה מהשני  על  פגיעה כפי  שנוהגים  בערב  יום  כיפור –

הנפגע בדרך כלל יסלח.  האדם הפוגע יכול לחשוב בליבו שימשיך בדרכו הנלוזה גם לאחר יום כיפור, ואולי הנפגע יחשוב שההקפדה על המעשה תחלוף, אך כשמביאים משלוח מנות איש לרעהו ישנו סיכוי שתהיה קירבה לשני, ישנה תקווה גדולה יותר  שישכחו את העבר, ובאמצעות המשלוח מנות יגיעו לידי קירבה ולא ריחוק.

לפי זה  פורים עולה על יום כיפורים, ויום כיפורים הוא כפורים.

מיד לאחר יום כיפורים הראשון,  40 יום לאחר חטא העגל כתוב שמשה הקהיל  את העם כדי לומר להם על עניין המשכן.

"ויקהל משה את העם", "ויקהל" –  מילה זו נדירה בתורה, ומשתמע ממנה שהייתה אחדות בין  כל  העם.  לכן משה יכול היה להעביר את הוראותיו של ה' לגבי

בניין המשכן.

עם ישראל  קיבל את התורה רק לאחר שחנו על פני ההר כאיש אחד בלב אחד. בתורה כתוב: "ויחן" בלשון יחיד – כשמדובר על כלל ישראל, להדגיש שהיו  כאיש אחד בלב אחד,  ולכן זכו לקבל את התורה.

האחדות הראשונה לא החזיקה הרבה זמן מעמד, ועל כן הביאו את עגל הזהב. הפירוד שנגרם ע"י עגל הזהב תוקן ביום כיפור,  ב"ויקהל" שלאחר יום הכיפורים.

הכח של עם ישראל הוא באחדות. בפורים קוראים אנו על המן שיכול היה לתקוף את עם ישראל בעקבות היותם  עם מפוזר ומפורד בין הגויים.

אסתר ידעה  שבכדי להתמודד עם המן ואחשורוש עליה לגרום לאחדות בין כולם, כדי לעשות זאת אמרה: "לך כנוס את כל היהודים", עם ישראל צמו שלושה ימים, כולם יחד. האחדות הזאת נתנה להם כח.

אסתר ומרדכי חפצו להמשיך את האחדות, לדאוג שתימשך גם הלאה, לתת לאנשים הזדמנות לאנשים להתקרב זה לזה.

וזהו  הציווי במגילת אסתר לשלוח משלוח מנות ומתנות לאביונים.