פורים – טבלאות סיכום למשלוח מנות

נפקא מינות

(א) נתינה בעילום שם האם יוצאים ידי חובה בשעה שהמקבל לא יודע ממי קבל את משלוח המנות?

(ב) האם יש חשיבות איכותו וכמותו של משלוח       המנות?

(ג) האם המשלח יצא בשעה שהמקבל מסרב לקבל את משלוח המנות?

(ד מה ניתן להביא כמשלוח המנות?) .  האם חייבים להביא דברי מאכל כמשלוח מנות?

מנות הלוי

לפי מנות הלוי שטעם המצווה הוא הגברת הרעות בין איש לאחיו (ר' שלמה אלקבץ בספר מנות הלוי) לא יצא בנתינה בעילום שם שהרי עניינו של משלוח המנות להרבות אחוה ורעות, בשעה שהמקבל לא יודע מי נתן לו אין כאן אחוה ורעות .לשיטת 'מנות הלוי' כל זמן שהנותן אינו מזדהה, המקבל אינו יודע למי להכיר טובה, וממילא אין כאן ריבוי אחוה ורעות. אך אם הטעם הוא ריבוי השלום ברור כי יש צורך לדעת מי השולח!

 נפקא מינה נוספת תיתכן במקרה ואדם קיבל משלוח מנות אך הוא לא יודע ממי הוא קיבל. מצד ריבוי סעודת פורים נראה כי השולח יצא ידי חובה,

לבעל מנות הלוי, שמטרת משלוח המנות היא להרבות אחוה ורעות, ולכן אדם עשיר צריך לשלוח מנה כפי עשירותו וכך הוא מראה שבאמת רצונו באחוה ורעות. הביאור הלכה הביא את דעת החיי אדם, שמי ששלח לעשיר מתנה פחותה – לא יצא ידי חובה. נראה, כי דין זה הוא לפי ההסבר, שטעם מצות משלוח מנות הוא משום ריבוי שלום ורעוּת, מכיוון שבפועל הנותן הוסיף משהו גם לסעודתו של העשיר, אך בכך שהביא לו דבר פחוּת, נראה שלא רק שלא הוסיף שלום ביניהם, אלא אף גרם למיעוט השלום ביניהם

לפי דעתו של בעל מנות הלוי יצא השולח שהרי הראה את חיבתו למקבל ויש כאן ענין של הוספת אחוה ורעות.

בסעיף ד', פסק הרמ"א: "ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו – יצא". הרמ"א סובר כ'מנות הלוי', שטעם המצוה הוא ריבוי אחוה ורעות ולכן גם כאשר שולח יהודי מנה לרעהו והחבר אינו רוצה לקבל, יש כאן ריבוי של ידידות ואחוה, כי החבר רואה שהשולח מעוניין לשלוח לו (כלומר, עצם שליחת המנות מספיקה). ניתן לדייק זאת מלשון הרמ"א שכתב: "ואם שולח מנות לחברו והוא אינו רוצה לקבל…" כלומר יש חובה לשלוח! אין זה מספיק מספיק שאדם יבוא לחברו וימחל לו.

לפי הסברו של מנות הלוי, ניתן לתת גם דברים שאינם מאכלים, שהרי עיקר הענין הוא להרבות אחוה ורעות , ומטרה זו ניתן השיג גם בשאר דברים

תרומת הדשן

לפי תרומת הדשן שהטעם הוא על מנת לסייע לעניים המתביישים לבקש צדקה, כך שיוכלו לקיים את סעודת פורים בלא להתבייש יצא, שהרי למקבל יש כעת הרווחה בסעודה, דלשיטת תרומת הדשן נראה כי ניתן לקיים משלוח מנות ללא הזדהות, שהרי סוף סוף המקבל קיבל את צרכי הסעודה, ובזה נתקיימה המצוה.

במקרה ואדם קיבל משלוח מנות אך הוא לא יודע ממי הוא קיבל. מצד ריבוי סעודת פורים נראה כי השולח יצא ידי חובה,

לפי תרומת הדשן שכל עניינו של משלוח המנות הוא להרבות את הסעודה ולכן די בכמות כלשהי בכדי לצאת ידי חובת משלוח מנות.( כמובן שאין זה מוכרח, וניתן לומר שגם אם משלוח מנות זה משום סעודת פורים, יש צורך בהוספה ניכרת לסעודה ולא די בכל שהוא ולכן אין לשלוח לעשיר דבר פחות מכיוון שייתכן והוא לא ירגיש בהוספה מינימלית לסעודתו.)

לפי תרומת הדשן מטרת משלוח המנות להגדיל את סעודתו של המקבל לא יצא, שהרי בסופו של ענין לא הועילו המנות להגדיל את סעודתו.

וה'פרי חדש' הקשה על דברי הרמ"א: "תימה, דזה מניין לו"?והסביר החתם סופר, שבעצם נחלקו הרמ"א והפרי חדש בטעמה של מצות משלוח מנות: ה'פרי חדש', סבר שטעם המצוה הוא משום צרכי סעודת הפורים, ולכן יש עניין שחברו יקבל את משלוח המנות ולא די בעצם שליחת המנה אלא יש צורך בקבלת המנות.

ניתן אולי לדייק, מכך שהמחבר הביא את דיני משלוח מנות בתוך הסימן של "דיני סעודת פורים", ולא הקצה לו סימן כמו לשאר מצוות הפורים כמו מתנות לאביונים, שהוא סבר שמצות משלוח מנות קשורה למצוות סעודת פורים.

לשיטת תרומת הדשן חייבים להביא מאכלים או משקים. וראיה לכך מביא תרומת הדשן מהגמרא שמספרת שאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין היו מחליפים סעודתם. ועוד ש"מנות" פרושו דברי מאכל. והוא מוכיח את דבריו גם מלשונו של הרמב"ם שכתב "חייב לשלוח שתי מנות של בשר…" והזכיר רק מאכלים, בעוד שבמתנות לאביונים הוא כתב "מעות או מאכלים").

מה הדין אם המקבל מוחל על משלוח המנות?

טעם מצות משלוח מנות

מדוע אין מברכין על מצוה זו

רמ"א

הרמ"א סובר שגם אם לא רצה לקבל – יצא השולח ידי חובת המצוה.

לפי דעתו של בעל מנות הלוי יצא השולח שהרי הראה את חיבתו למקבל ויש כאן ענין של הוספת אחוה ורעות.

לדעת הרמ"א, לא רק שיצא השולח ידי חובה גם במקרה של מחילה, אלא שהמצוה היא לא בנתינת משלוח המנות, אלא המצוה עצמה היא בריבוי השלום בין שני אנשים והנתינה היא רק האמצעי לכך, ועל דבר כזה בודאי שלא שייך לברך. (לעומת זאת במתנות לאביונים, ששם הנתינה היא המצוה, יש להסביר שאין מברכים עליה מהטעם שלא ברור שהעני יסכים לקבל את המעות. לשיטת הרמ"א אפשר לומר שהברכה על משלוח המנות והסעודה כלולה בברכת על הניסים של המגילה, וכך כתב  המהר"צ חיות (מקור 10).          

ובעל ספר מקראי קודש מציין שאפשר גם לומר שהרמ"א סובר שאין מברכים על משלוח מנות היות ואין מברכים על מצות שבין אדם לחברו.ומאחר שהמצוה יהא כדי להרבות רעות כתב בשו"ת שרידי אש חלק א סימן ס וז"ל והנה אף שבכל המצות גדול המצווה ועושה ומברכין וציונו – במשלוח מנות טוב שיתן מרצונו החפשי, מתוך רגש של אהבה לאחיו העברי, ואם הוא נותן רק עפ"י צווי הוא מפחית מידת האהבה. וכן הדין בצדקה, שאם הוא נותן מתוך רחמנות או מתוך אהבת ישראל טוב יותר ממי שנותן מתוך צווי וכפיה.

ולכן אין מברכים על כך וצוינו אלא יש לנו לעשות מצווה זו מרצון טוב וכאילו ללא ציווי מצות

פרי חדש

הפרי חדש חלק על הרמ"א (מקור 8), ולדעתו אם מחל לא יצא. הפרי חדש סובר שהנותן לא יצא ידי חובה

לפי תרומת הדשן שמטרת משלוח המנות להגדיל את סעודתו של המקבל לא יצא, שהרי בסופו של ענין לא הועילו המנות להגדיל את סעודתו.

לשיטתו של הפר"ח ניתן להבין מדוע לא מברכים על מצות משלוח מנות,  שהרי אין ביד הנותן לקיימה לבדו שמא לא יסכים המקבל לקבל את המנות ונמצא שלא יצא ידי חובה ואם כן איך יברך על המצוה? כך כתב הרשב"א (מקור 9)  בנוגע למצות צדקה שאין מברכים על מצוה זו שמא לא ירצה העני לקבל את הצדקה. לגבי מתן והברכה תהיה לבטלה. הסבר זה אפשרי גם לגבי משלוח מנות, אך רק לדעת הפרי חדש.