פורים: "משנכנס אדר מרבין בשמחה"(תענית כ"ט ע"א) על איזה אדר מדובר?.

"ושני תמידים כהלכתם"  (תפילת מוסף)
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט ע"א)

" שאל רב ברוקא את אליהו הנביא: יש בשוק זה בן עולם הבא? … אמרו לו: בני אדם שמחים אנו, ומשמחים אנשים עצובים…" . …. (תענית כ"ב ע"א (

על איזה אדר מדובר?

תקופה שהיא בדרך כלל תקופה של שמחה בת שבועיים ימים לפני פורים, הופכת בשנה מעוברת לתקופה של שישה שבועות, כוללת פורים קטן עד פורים. אבל האם זה באמת כך? המשנה, מגילה ו' קובעת: ‘אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת מגילה ומתנות לאביונים"

המשנה רק שוללת  קריאת מגילה ומתנות לאביונים מאדר ראשון, ומרמזת כי כל נוהל אחר של  אדר השני חל גם בראשון. זהו למעשה מקור לאכילת סעודה בפורים קטן. אז האם  יש מצווה של שמחה גם באדר הראשון ?

ר' יעקב עמדן, (בשאלות יעבץ חלק ב סימן פח ) כותב במפורש כי שמחה אינה חלה במהלך אדר ראשון: "שבשנה מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר השני". גישתו של החתם סופר ברורה פחות. בתשובה על  שנה שיש בו אדר הראשון  החתם סופר (סימן קסג ), כתב כי מול נסים, אדר השני הוא אדר הראשי ואדר הראשון הוא כמו שבט השני. עם זאת, בתשובה שאינה קשורה לפורים (עמ' 20) שנכתבה בתקופת אדר ראשון, חתם על המכתב: א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה.

גם אם לא מצדדים בחיוב של שמחה באדר הראשון  בהחלט אפשר להיוות בשמחה כדברי הרמ"א בענין פורים קטן הרמ"א מביא דעות השונות וכותב:

"י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן המ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד":

מסופר שכשנכנס רבי חיים מוולוז'ין אל רבו הגאון מווילנא כדי ליטול ברכת פרידה וביקש את ברכתו, נענה ר' אליהו ואמר: "יהי רצון שתזכה לשני תמידים כהלכתם". כך נפרד ר' חיים מלפני רבו.
התלמידים שנכחו באותו מעמד לא הבינו את כוונת הרב. וכששאלו מאת ר' חיים לביאור הכוונה הסביר להם: הרי זה פשוט. הרמ"א ז"ל בחר לפתוח את "המפה" שלו לשולחן ערוך בפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים ט"ז, 8) ולסיים את ספרו בחלק 'אורח חיים' (תרצ"ז, א) בפסוק "וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו, 15) ולזה כיוון הגר"א בברכתו, ששני "תמידים" אלו – שויתי….תמיד וטוב לב….. תמיד יהיו נעשים כהלכתם.

אורח החיים של היהודי מן הראוי שיהא מושתת על שני ה"תמידים", האמונה ב'קודשא בריך הוא' הנובעת מ"שויתי", ומהשמחה (שהיא "טוב לב" – לפי פרושו של האבן-עזרא) אשר היהודי צריך להיות שרוי בה תמיד.

"רבי נחמן מברסלב מחזק את ה"תמיד" השני – "וטוב לב משתה תמיד", באמרו:
"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה השחורה בכל כוחו כי כל החולאות (חוליים) הבאין על האדם כולם באים מקלקול השמחה" (ליקוטי מוהר"ן מהדורא תנינא סימן כד).

יפים לחתימה דברי הגמרא במסכת תענית ולהלן תרגומם:
"רבי ברוקא בהיותו הולך בשוק עם אליהו הנביא, שאל אותו האם הוא רואה בין האנשים מישהו הראוי לעולם הבא… תוך כדי כך נכנסו שניים לשוק, אמר עליהם אליהו אלה הם בני העולם הבא. הלך אליהם רבי ברוקא ושאל למעשיהם, אמרו לו אנשים שמחים אנו ומשמחים את העצובים וכן אם אנו רואים שניים שיש בהם קטטה אנו טורחים ועושים שלום" (תענית כ"ב ע"א).