פירות ארץ ישראל בטעמם ובמראיתם שהם שונים מפירות חו"ל
ט"ו בשבט הגיע, השבת כמובן לא יהיו נטיעות של אילנות, עצם נטיעת האילנות בט"ו בשבט הינו מנהג מאוד מאוחר ולא יותר מ-150 שנה, אבל המנהג לעשות סדר בט"ו בשבט הינו יותר עתיק ומקובל אצל עדות שונות ונוסד ע"י המקובלים.
יש אומרים שחייבים לאכול בט"ו בשבט פירות במספר חמישה עשר
במגן אברהם מביא שמנהג האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות (מ"ב רכ"ה ס"ק לא), וכן הוא מנהג הספרדים ("פרי עץ הדר" – סדר לימוד לליל ט"ו בשבט). אמנם לא מוזכר מספר חמישה עשר
.בסדר ט"ו בשבט נוהגים לאכול פירות מפירות שונים, יש שנוהגים עם 4 כוסות יין, 30 סוגי פירות שונים .
ברצוני להדגיש את החשיבות להשתמש בפירות של ארץ ישראל בט"ו בשבט. אמנם זה נכון שיש מצווה לאכול פירות מכל מקום ואדם צריך ליהנות מכל הברכות שה' בירך את העולם.וזה כתוב בתלמוד ירושלמי:
"אמר רבי בון: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל" (סוף קידושין),
ואין הכוונה שאדם צריך להיות זללן ולאכול כל מה שעיניו רואות, אלא שהוא צריך להשתדל לטעום מכל דבר לכל הפחות פעם אחת.
וכן מסופר שם על רבי אלעזר שחשש לאמרה זו, והיה מצמצם בכספים שלו כדי לאכול בהם מכל דבר חדש בשנה. וכן כתב המשנה ברורה:
"מצווה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה. והטעם כדי להראות שחביב עליו בריאתו של הקב"ה" (רכה ס"ק יט).
ולא מוזכר שם שזה צריך להיות דווקא בט"ו בשבט, אבל בוודאי הוא יום ט"וב כדי לקיים הנהגה ט"ובה זו.
אחד מהאמרות המפורסמות של חז"ל נוגע למשה רבנו שהתחנן להיכנס לארץ ישראל וחז"ל שואלים:
"וכי מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל"?
משמע שאין מצווה לאכול דווקא פירות מארץ ישראל, יחד עם זאת יש עניין רב כן לאכול פירות של ארץ ישראל.
הבית חדש כותב על השולחן ערוך:
"כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת שכינה מטהרתה ונשבע מט"ובה"
כשאדם אוכל מפירות ארץ ישראל זה לא רק הפרי אלא גם מה שהפרי כולל בתוכו- קדושה.
בשיר השירים רבא כתוב:
"אמרו, מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל."
משמעות שסעודת ארץ ישראל היא סעודת לחם ארץ ישראל ופירותיה.
אנחנו נשים לב גם שיש סיום מיוחד לברכה האחרונה:" על הארץ ועל פירותיה" אם אוכלים פירות של ארץ ישראל.
כששותים יין מארץ ישראל מברכים:" על הארץ ועל פרי גפנה", כשאוכלים מזונות מארץ ישראל אומרים:" על המחייה" ולא "על מחייתה"!
רבינו האדר"ת הקשה מדוע מפורש בגמרא ברכות ובשולחן ערוך שעל פירות ארץ ישראל מברכין:" על הארץ ועל פירותיה", ועל יין הארץ ברכתו:" על הארץ ועל פרי גפנה", ואילו על מזונות גם על דגן ארץ ישראל אומרים על המחיה ולא על מחייתה.
ופירש האדר"ת שפירות ארץ ישראל ניכרים בטעמם ובמראיתם שהם שונים מפירות חו"ל, ומחמת ששבח הארץ ניכר, מזכירים זאת בברכה, אבל בדגן שנטחן לקמח ונעשה בצק ומאפה אין ניכר שבח הארץ בקמח של תבואת הארץ ובמאפה שנאפה ממנו ועל כן אין אומרים על מחייתה.
[אמנם רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח פט"ז כתב שיש לברך מזונות מדגנה של ארץ ישראל – על מחייתה.]
בנוסף לכל הדברים שכתבנו יש גם עניין לתמוך בחקלאי ארץ ישראל, לפרנס אותם ולהעדיפם על אלה שהם לא הכי אוהבי עם ישראל בלשון המעטה.
מקורות :
- סוטה יד,א דרש רבי שמלאי: וכי מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ? וכי לאכול מפריה הוא צריך?! וכי לשבוע מט"ובה הוא צריך? לפי זה משמע שאין מצווה לאכול דוקא פירות ארץ ישראל.
- ב"ח אורח חיים סי' רח ד"ה וכתב עוד: ….כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת שכינה מטהרתה ונשבע מט"ובה [ועיי"ש תחילת דבריו]
- שיר השירים רבה פרק ה סימן ד: …אמרו, מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל. סעודת אר"י היא סעודת לחם אר"י ופירותיה..
- .רבינו האדר"ת הקשה מדוע מפורש בגמרא ברכות ובשולחן ערוך שעל פירות אר"י מברכין על הארץ ועל פירותיה, ויין הארץ ברכתו על הארץ ועל פרי גפנה, ואילו על מזונות גם על דגן מאר"י אומרים על המחיה ולא על מחייתה. ופירש האדר"ת שבפירות ניכרים פירות ארץ ישראל בטעמם ובמראיתם שהם שונים מפירות חו"ל, ומחמת ששבח הארץ ניכר, מזכירים זאת בברכה, אבל בדגן שנטחן לקמח ונעשה בצק ומאפה אין ניכר שבח הארץ בקמח של תבואת הארץ ובמאפה שנאפה ממנו ועל כן אין אומרים על מחייתה.
- אמנם רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח פט"ז כתב שיש לברך מזונות מדגנה של אר"י – על מחייתה
שחמט דיגיטל