פנחס ושלושת השבועות

כולנו מכירים את הסיפור על היהודי שניגש לרב שלו וביקש ממנו שיהפוך אותו להיות כהן.

הרב אמר שאין בסמכותו לעשות דבר כזה. בכל זאת היהודי מתעקש. שואל הרב למה זה כל כך חשוב לך? עונה היהודי: החלטתי להיות כהן. אבא שלי היה כהן וסבא שלי היה כהן אז גם הגיע הזמן שאני אהיה כהן.

סיפור זה בא להמחיש את הבורות שקיימת לפעמים במושגים של היהדות. האמת היא שכבר קרה דבר כזה שאבא היה כהן וסבא היה כהן אבל הבן לא היה כהן. זה קרה עם פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. סבא של פנחס היה כהן, הרי הוא אהרון הכהן. אבא שלו היה כהן, הרי הוא אלעזר הכהן. אבל פנחס עצמו לא היה כהן. זאת מסיבה טכנית שאהרון קיבל את הכהונה יחד עם בניו וצאצאיו שיולדו לאחר מכן, כלומר, אלעזר נמשח לכהונה וכל בניו שיוולדו לאחר מכן אבל באותה עת פנחס כבר היה בחיים.

והנה, אחרי מעשה הקנאות של פנחס, ה' שילם שכרו של פנחס על-ידי שנתן לו ברית כהונת עולם. פנחס נהפך לכהן בזכות מעשה הקנאות שלו ולא בזכות אבותיו.

מה שמעניין הוא, שמכל הכהנים נראה שפנחס היה הכי מוצלח. חז"ל מספרים לנו ששלוש מאות שמונים מצאצאיו היו כהנים גדולים ויש גורסים שתשעים מצאצאיו היו כהנים גדולים, בתקופת בית ראשון ושני. בכל מקרה רואים שמשפחתו וצאצאיו מאוד הצליחו בתפקידם ככהנים.

לא נאמר לנו למה דווקא פנחס זכה שכל-כך הרבה מצאצאיו יהיו כהנים גדולים אבל אולי אנחנו יכולים להציע שזו תוצאה מהעובדה שפנחס לא קיבל את הכהונה כאשר היא ניתנה מהקב"ה. אפשר להגיד שהוא הפסיד את הכהונה, בהתחלה כשמינו את הכהנים. הכהונה אצלו לא הייתה דבר מובן מאליו. הוא ידע מה זה להיות בלי הכהונה, הוא הרגיש את החסר  ולכן הוא ידע להעריך את הכהונה כאשר הוא קיבל אותה. כתוצאה מכך הוא השכיל להעביר את היחס הזה, למעמד הכהונה, לדורות ולצאצאיו.

חז"ל שמים לב שתמיד קוראים את פרשת פנחס לפני שלושת השבועות. לדאבוננו, בפרטיות, כולנו יודעים מה זה להתאבל אבל למרות זאת ככלל, אנחנו לא מרגישים במוחש את האבלות בשלושת השבועות.

אנחנו יודעים שאבלות זה להימנע ממוזיקה, להימנע ממסיבות, לא להתגלח ולהסתפר אבל אנחנו לא רואים אנשים יושבים על הרצפה ובוכים על חורבן הבית. אנחנו לא ממש מרגישים את האובדן. נראה שיש אנשים שאפילו לא מודעים שקיים מושג כזה שנקרא שלושת השבועות. זה סימן שמי שכן מודע לזמן המיוחד הזה, לא ניכר עליו בעצם התנהגותו שהוא באבל.

מה שלומדים מפנחס הוא שכאשר אדם מרגיש במוחש בחוסר של משהו, תהיה לו הערכה מאוד גדולה לדבר כאשר הוא יקבל אותו.