פסח – אם רק?!

"לו לא הייתי אומר זאת", "מדוע עלי לומר זאת" , מחשבות אלו ואחרות עוברות אצל כל אדם שמתחרט על מילים /משפטים שנפלטו מפיו. אדם  צריך להיות זהיר ולא להיכנס לעניין לא לו. אנו רגילים לשלוף מילים. ברגע שהמילים יצאו מהפה אין יותר שליטה עליהם.  הפה זהו שער, אנו משאירים את השער פתוח לרווחה ומאפשרים למילים לצאת ממנו גם אם הדבר אינו הגון ולא שכלי, גם אם זה פוגע, הורס, שובר ומכאיב. לאחר מחשבה אנו כמובן מצטערים ומכים על חטא בשל המילים שנאמרו.  כמה צער היה נמנע לו היינו לומדים את סוד השתיקה.

בספר משלי כתוב :" גם אויל מחריש חכם יחשב, אטם שפתיו נבון". -.  (פרק י"ז, פסוק כ"ח) …ופסוק זה מתפרש באימרה ידועה: " טוב יותר לסגור את הפה למרות שיחשבו שהינך טיפש מאשר לומר דברים לא ראויים, בכך הינך מסיר כל ספק לגבי כך  שאתה טיפש". אנו יורים מילים כמו חץ שיורים למטרה. כמובן לא בטוחים שהיריה תשיג  את המטרה, יתכן  שהרוח או החום יסיטו את החץ מהמסלול, גם אם ישנם כוונות טובות במילים שלנו, עדיין ישנה אפשרות עליה לא חשבנו, שיכולה להסיט את המילים, ולגרום שיזיקו.

בהגדה של פסח אנו קוראים "וירד מצרים אנוס עפ"י הדיבור" ההגדה מתייחסת ליעקב אבינו שנאנס לרדת למצרים עפ"י הדיבור (הכוונה של הדיבור לפי רוב המפרשים זה הקב"ה שדיבר  עם יעקב  ואילצו לרדת למצרים). הכינוי של הקב"ה כ'הדיבור' וודאי שונה, ובכל זאת זה הפירוש של רוב המפרשים.

ישנו קושי מסויים עם פירוש זה  משום שאנו קוראים בפסוק (בראשית מ"ה פסוק כ"ח) "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל מספיק לי שעוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת"  יעקב רוצה לרדת למצרים כדי לראות את יוסף לפני שימות, לא נשמע מפסוק זה שיעקב 'נאלץ' לרדת למצרים. הפרשנים מצביעים על פסוק אחר (פרק מ"ו פסוק ג'), שם ה' מופיע לפני יעקב  "ויאמר אנכי הקל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שמה". מכאן שיעקב פחד לרדת למצרים ומשתמע מזה שה' אילצו לרדת מצרימה.

הרב שלמה קלוגר בפירושו להגדה "יריעות שלמה" מפרש את המשפט  בהגדה של פסח "וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור" בדרך חדשנית ושונה לגמרי – שעפ"י הדיבור לא מתייחס לקב"ה.  ה' לא אילץ את יעקב לרדת למצרים, אלא עפ"י הדיבור מתייחס לדבר אחר שקרה מאות שנים לפני זה.

מאות שנים לפני הירידה למצרים ה' אמר לאברהם שצאצאיו יהיו עבדים (בראשית ט"ו) "ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", אך ה' לא מדגיש היכן יהיו עבדים ולמי יהיו משועבדים.  מדוע בחר הקב"ה שיהיו משועבדים דווקא למצרים?

הרב שלמה קלוגר מסביר שלא היו אמורים להיות משועבדים למצרים, הקב"ה היה יכול לבחור משעבדים נוחים יותר מהמצרים, אבל מקרה שקרה גרם לכך שבני ישראל היו צריכים לרדת למצרים.

שרה אמנו הייתה עקרה ולכן  נתנה את הגר שפחתה לאברהם לאשה,  בהמשך נאמר שהגר זלזלה בשרה "ותרא כי הרתה ואקל בעיניה", שרה נפגעה מאוד שכתוב: "ותאמר שרה אל אברהם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפוט ה' ביני ובינך". שרה אמנו כעסה על בעלה אברהם, והוא הגיב ואמר "ויאמר אברהם אל שרי הנה שפחתך בידיך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה".

במידה ונעשה עוול מסוים מקבלים עליו עונש. כאשר ה' ראה את הכעס של שרה כלפי אברהם ובעקבות כך  העינוי של הגר המצרית –  יצאה גזרה שצאצאיה יענו ע"י המצרים. לכן אחרי שנים רבות כשבני ישראל היו צריכים להיות גרים בארץ לא להם,  הארץ שנבחרה להיות המקום שבה יענשו בני ישראל הייתה ארץ של משפחת הגר.  

וזה מה שאומר  הרב שלמה קלוגר: "וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור", המילים שגרמו לכך שבני ישראל יהיו משועבדים דווקא למצרים היו המילים שאמרה שרה לאברהם "הדיבור" של  שרה והתנהגותה להגר, משום שתמיד יש מידה כנגד מידה.

המסר הינו עד כמה צריכים אנו להיות זהירים בדיבורינו, כמה יכולה להיות השפעה לרעה ואולי גם לטובה מהמילים שיצאו מפינו בכוונה או ללא כוונה.