פסח - לכעוס פירושו להעניש עצמך על טפשותם של אחרים
"ויט אהרון את ידו על מימי מצריים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצריים" (שמות ח' ב') רש"י שואל מדוע נאמרה המילה צפרדע בלשון יחיד, למרות שהיו מליוני צפרדעים? רש"י מצטט מדרש: שבתחילה הייתה רק צפרדע אחת, אך לאחר שהיכו אותה התפצלה להרבה צפרדעים. "צפרדע אחת הייתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים"
הגאון הסטייפלר ניתח את המצב – בתחילה כשהמצרים היכו את הצפרדע לא ציפו כלל שתתפצל לשניים, אך המשיכו להכות את הצפרדע פעם ועוד פעם, וכל פעם שעשו זאת הצפרדע התפצלה שוב!
אם כן מדוע לא הפסיקו להכות את הצפרדעים, מדוע המשיכו להכות בהם? למה לגרום למצב להיות גרוע יותר?
הסטייפלר הסביר שהמצרים כעסו מאד, ובכל מכה התגבר כעסם, לכן המשיכו להכות למרות שהצפרדע התפצלה לעוד ועוד עם כל מכה נוספת. מה ההגיון בכך?
כשאדם נתפס בכעסו הוא מאבד את כל ההגיון שלו. ברור שהיו אמורים להפסיק להכות את הצפרדעים, אך הם איבדו את עשתונותיהם. אין הגיון לאדם שכועס, הגיון זו השפה של יציבות הדעת, וברגע שכועסים מאבדים כל הגיון.
כולנו היינו במצבי כעס שכתוצאה מכך מאבדים כל שליטה. בשעת כעס נאמרים דברים לא הגיוניים ולא מקשיבים לשני. דבר זה נכון לגבי אדם שכועס מידי פעם, לאדם שחי תדיר בכעס יש חיים נוראיים. חז"ל אומרים שאדם הכועס תמיד כל מיני גהנום שולטים בו. (נדרים כב) המשמעות של הגמרא היא שאדם שכועס ישפט בעולם האמת, בעולם הבא ויידון לכל סוגי גהינום. ואולי ניתן לפרש שכל מיני גהינום שולטים בו בעולם הזה, שאדם כזה חי חיי גהינום בעולם הזה שסובל בעצמו ותמיד מאבד את עשתונותיו.
וזה מה שהתרחש במצריים, נכון שהדבר הטבעי ביותר היה להפסיק להכות בצפרדעים אך ע"י כעסם הביאו על עצמם גהינום בחיים, בזה שהמשיכו ללא הגיון להכות בצפרדע.
לכעוס פירושו להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים.
שחמט דיגיטל