פסח – לשנה הבאה בירושלים

אנו מתחילים את סדר פסח עם הבקשה: "השתא הכא לשנה הבאה בארעא

דישראל. השתא עבדא –  לשנה הבאה בני חורין". אנו אומרים בכך שכל ליל סדר שעברנו, הוא רק צילו של סדר פסח האידיאלי. שהרי סדר פסח היה צריך לכלול גם קרבן פסח וקרבן חגיגה. אך  השנה אין לנו זאת. מסיימים את הסדר עם אותה שירה: "לשנה הבאה בירושלים".

הסיבה לכך שסדר פסח אינו כולל את קורבן פסח השנה היא: כיוון שבית המקדש עדיין חרב. חז"ל מלמדים אותנו שהבית השני נחרב בגלל שנאת חינם, ויבנה כאשר נתקן פגם זה.

אם כך, נשאלת השאלה  מדוע איננו  מוצאים בגדה של פסח התייחסות כלשהיא לשנאת חינם? אם הסדר כולל את הבקשה שבשנה הבאה נהיה בארץ ישראל

ובירושלים – מדוע לא נאמר לנו במדוייק איזה תיקון עלינו לעשות כדי שאכן כך יהיה? היינו מצפים שילמדו אותנו בתוך הסדר כיצד לתקן את עוון שנאת חינם.

הבן איש חי מציע הסבר שונה לאחת הקושיות "שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמיים".

הבן איש חי מציג את ההטבלה הראשונה בליל הסדר במי מלח, ככזו שנועדה להזכיר לנו את המקרה הראשון  של הטבלה בהיסטוריה היהודית. הכוונה למעשיהם של אחי יוסף שטבלו את בגדו בדם. בלשון הכתוב (בבראשית ל"ז ל"א): "ויטבלו את הכתונת בדם".

זהו אב הטיפוס של חטא שנאת חינם, שאנחנו נגועים בו לאורך הדורות.

ההטבלה השניה בליל הסדר, בחרוסת,  מקבילה להטבלה השניה שאנחנו מוצאים בתורה (שמות י"ב כ"ב): "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף". הפסוק הנ"ל מתייחס לטבילה של דם קרבן פסח במצרים, כאשר שמו את הדם על המשקוף ומזוזות הבית, על מנת שיינצלו ממכת בכורות, בליל יציאת מצרים.

אין זה צירוף מקרים, אומר הבן איש חי, שהתורה משתמשת בשפה של "אגודה" בנוגע לטבילה השניה. משמעותה של המילה אגודה – היא  אחדות. התאגדות של אנשים ביחד. אם כן, ההטבלה בסוף שהייתם של בני ישראל במצרים היתה התיקון של ההטבלה של שנאת חינם שגרמה לירידתם למצריים.

במילים אחרות, הבן איש חי אומר שאנחנו נצא מהגלות הנוכחית שנגרמה על ידי שנאת חינם, כאשר תהיה אחדות בינינו.

אחד השקרים שהפיצו אנטישמים נגדנו לאורך הדורות,  היתה עלילת הדם. בתורה ישנם  אזהרות רבות המרחיקות את היהודי מכל דבר שמעורב בדם, ודאי כאשר מדובר בדם של יצור אנוש. הכיצד קרה שבמשך הדורות טפלו עלינו  דווקא אשמה זו?

ברוח פירושו של הבן איש חי, ניתן לומר שיתכן שהיה זה עונש משמיים, אשר מקביל לחטא של "ויטבלו את הכתונת בדם". כאשר האחים טבלו את הכתונת של יוסף בדם, הם עשו מעשה שגרר אחריו שובל לאורך תולדות העם היהודי. צאצאיהם של מי שטבלו בדם את כותונת אחיהם, נאלצו לשמוע שוב ושוב כיצד הם עצמם נאשמים בכך שאפו את מצותיהם בדם של ילדים שאינם יהודים.

את עלילת הדם טפלו עלינו תמיד לפני פסח. הדבר  קרה בגלויות באירופה וגם במזרח. העלילה הזו היתה גורם מאחד: העלילו עלינו שהמצות נאפו בדם, שארבע הכוסות היו של דם ולא של יין.

מדוע העלילות הללו היו דווקא בפסח? למה לא בסוכות, למשל? איך זה שלא העלילו שטבלנו את הלולבים בדם?

התשובה היא שפסח הוא חג החירות. חז"ל כותבים שבניסן נגאלו – ובניסן עתידים להיגאל. כל זמן שלא טיפלנו בחטא המקורי שגרם לעבדות של יוסף, ובשנאת החינם שהביאה את האחים לטבול את כותנתו של יוסף בדם – יזכירו לנו את עלילת הדם.

אין זה מקרה שליל הראשון של פסח – יחול תמיד באותו יום בשבוע של ליל תשעה באב הקרוב. הרמ"א בשולחן ערוך מציין כי המנהג של טבילת הביצה במי מלח בליל הסדר, קשור לתופעה הזו של לוח השנה. אנו טובלים ביצה – שהיא סימן של אבלות בליל הסדר כדי להזכיר לנו את תשעה באב, שהוא זכר לחורבן בית המקדש.

מה הקשר בין תשעה באב לפסח? אם חמישה חודשים אחרי פסח נציין עוד יום של תשעה באב, יהיה זה כיוון שלא למדנו את הלקח. שלא הפנמנו באמת את מה שמלמדות אותנו שתי הטבילות. שלא תיקנו עדיין את מה שהיה עלינו לתקן בתחום שנאת חינם.

הדרך שבה נלך כדי לצאת מהגלות, ולזכות לגאולה שלמה – תעבור דרך התיקון של טבילת כתונת יוסף בדם, בהבנה של משמעות ההטבלה. באהבת חינם שתתקן את חטא השנאה.