פסח – שליחות משה ואהרון​

הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם.

הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן. (פרשת וארא פס' כו-כז):

"הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"

רש"י מציין: "יש מקומות שמקדים אהרון למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרון לאמר לך ששקולים כאחד".

 למרות שמשה קיבל את התפקיד להוציא את בני ישראל ממצרים  הוא ואהרון היו שווים ביכולתם ואחריותם בעניין זה.

בפסוק שבא לאחריו נאמר:  "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרון".

 רש"י מעיר שהיה מיותר להזכיר את משה ואהרון בפסוק השני מכיוון שהוזכרו בפסוק לפני כן, אלא  בא ללמדנו:  "הם בשליחותם ובצדקתם מהתחלה ועד סוף" .

נשארו אותו משה ואהרון במשך כל יציאת מצרים. במשך כל המסע במדבר לא השתנו,  נשארו נאמנים לצדקתם.

כשאנו מתחילים פרויקט מסוים כוונתנו טהורות אנו עושים זאת לשם שמיים. אך לאחר זמן מה, כשאדם מקים את הפרויקט או המוסד, הוא מחשיב עצמו ולא את הפרויקט שהוא מקיים. כן הדבר לגבי חיים מקצועיים, אדם נכנס למקצוע מסיבות טהורות ביותר, רוצה לעזור לאנושות, לעזור לאנשים, להגן על העניים, לכן בוחרים להיות רופאים או משפטנים אך  בתהליך הבניין של הקריירה שוכחים מהכוונות הטהורות הראשוניות,  והפרויקט נהפך  למשהו אגואיסטי לעצמם.

אנשים מתעסקים במוסדות של חסד ומתחילים את התעניינותם לשם שמיים , אך במשך הזמן משקיעים כל כך הרבה מעצמם ומחשיבים עצמם  ולא את המוסד.

חז"ל אומרים שכשה' הציע למשה להוציא את עם ישראל ממצרים, משה סירב והציע שאחיו מתאים יותר ממנו. משה לקח על עצמו את התפקיד עם כוונות טהורות ביותר- לא רדף אחרי התפקיד. גם אהרון התחיל עם כוונות טהורות – לא קינא באחיו הקטן. כאשר פגש אהרון את משה לאחר חזרתו ממדיין, קיבלו בשמחה רבה, ושניהם החלו את תפקידם עם כוונות אלטרואיסטיות.

ההישג הגדול ביותר של משה ואהרון הינו שנשארו במשך כל תהליך השליחות עם אותן כוונות טהורות, לא הפכו את השליחות למשרה, לקריירה, לעבודה. לא נתנו לאגו שלהם להפוך אותם לחשובים יותר משליחותם.

דבר דומה קורה היום לפוליטיקאים.  ההוכחה לטוהר המידות של משה ששבר את לוחות הברית. ארבעים יום וארבעים לילה השקיע צום ותפילה כדי להשיגם. אם היה לו חלק מזערי ביותר של ערך עצמי, מחשבה על שהשקיע כה רבות כדי להשיג את הלוחות, לא היה מנפץ אותם. אך  הוא התגבר על הרצון הטבעי משום שהבין שהשליחות גדולה הימנו. משה נשאר עם השליחות וצדקותו במשך כל הזמן.

אנו צריכים לקחת לתשומת לב כאשר אנו מתעסקים בעבודה ציבורית. יש להבין שהשליחות גדולה מאתנו, יש לעמוד מהצד ולחשוב מה השליחות דורשת מאתנו ולא לחשוב על האגו.