פקודי-לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה'

לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה'

בפרשתנו אנו קוראים על 'בצלאל' שעיצב את המשכן  לאור החכמה והתבונה שהתברך בה. התיאור אודותיו מובא פעמיים בחומש. בפרק ל נכתב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה, בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה." ובפרק ל"א הדבר מוזכר שוב " רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה".

 בשני המקומות ניתן להבחין בדבר מעניין, לא רק ששמו של אביו של בצלאל הוזכר אלא גם של סבו, "חור".

רש"י מדגיש בפירושו לפוסק כי חור היה בנה של מרים והדבר מתמיה לאור היות עובדה זו ידוע ומדוע יש להדגישה? הקושי אף מתעצם לאור חזרתו של רש"י על דבריו, אודות היות חור בנה של מרים בשני מקומות בתורה. בראשונה בספר בשלח בעניין מלחמת עמלק על הפסוק "ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה, ואהרן וחור תמכו בידיו של משה" ובשנית בפרשת משפטים כאשר משה עולה להר הוא אומר לעם ישראל " אהרן וחור עמכם".

מה עשה באופן כה מיוחד סבו של בצלאל 'חור' או אמו 'מרים' שהם הוזכרו בצירוף לחור?

המדרש בפרשת ויקהל עונה על כך בכך, שבצלאל זכה להיות מבוני המשכן לאור עמידתו של חור  (סבו)  מול העם כאשר הם רצו לבנות את עגל הזהב. באותו אירוע 'חור' אף נהרג על ידי המון זועם, דבר שייתכן ובא ללמד אותנו שלפעמים אדם צריך לעמוד על מה שהוא מאמין בו , גם במחיר שלא יקשיבו לו או שיפגע מכך חלילה.

ומעניין חור למד התנהגות כזו של עמידה על עקרונות ואמת גם במחיר של הליכה נגד הזרם? רש"י בהדגשתו כי חור היה בנה של מרים מרמז לנו על התשובה.

לאור חייה של מרים היו ארבעה רגעים בו היא נדרשה ללכת נגד הזרם, דבר שהביא בסופו של דבר לתשועה עבור עם ישראל.

האירוע הראשון היה כאשר עמרם גירש את יוכבד אשתו לאור הריגת כל הנולדים על ידי המצרים. מרים שידעה שאביה עשה טעות, לא נרתע מלבקר אותו על אף היותו מנהיג במצרים. כידוע בזכות נזיפתה, עמרם החזיר את אשתו ועם ישראל התברך במשה רבנו. 

האירוע השני התרחש כאשר בת פרעה משתה את משה מן הסל ששט במים. בעין האנושית לא היה שום סיכוי לבקשתה של מרים לדאוג למשה למניקת עבריה  להתקבל? אך מרים האמינה באמת שלה ובקשת התקבלה.

האירוע השלישי היה לאחר קריאת ים סוף, בו כאשר הנשים היו נסערות בכך שלא יכלו לשיר בשל בעיות צניעות, מרים לקחה בידה תוף ומחול ועודדה את הנשים לשיר מהיות וידעה, כי הרעש של כלי הנגינה יגבר על קול הנשים. עוד צעד אמיץ של הליכה נגד הזרם.

האירוע הרביעי קשור לפרשתנו בניית משכן. הגמרא מספרת שהנשים טוו חוטים מצמר שעדיין היה מחובר בכבשים. צעד יוצא דופן זה ארע בזכות מרים שלימדה אותם לעשות זאת. מרים בתושיעתה מצאה פתרון שאפשרה לנשים לממש את רצונם להיות חלק מהמקדש על אף המניע בשל היותם חשש נידה וזאת על פי ההלכה כי צמר בהיותו מחובר אינו מקבל טומאה.

 הדוגמאות המובאות לפנינו מלמדים אותנו, כי לעיתים יש ללכת עם האמת הפנימית למרות היותה הולכת 'נגד הזרם'.