"לא תאכלו על-הדם לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא יט,כו)
תנו רבנן: 'מעונן': רבי שמעון אומר: זה המעביר שבעה מיני זכור [1] על העין [2];
וחכמים אומרים: זה האוחז את העינים [3];
רבי עקיבא אומר: זה המחשב עתים ושעות [4], ואומר: היום יפה לצאת [5], למחר יפה ליקח [6], לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות [7], עיקורי קטניות מהיות רעות [8],
( סנהדרין דף סה עמ', ב' הערות מפרוש רש"י).
- שכבת זרע משבעה בריות
- ומעביר על עיניו ועושה כשפים
- אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום
- לשון 'מעונן' כמו 'בעל עונות': שמבחין את עונה
- לדרך ויצליח
- ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו
- כלומר: ערב שביעית למדין ורגילין להיות חטין יפות
- כלומר: העוקר קטנית ואינו קוצרן – שוב אינן מתליעות ואין מרקיבות
**********************************
לדעת רבי עקיבא פסוק זה (ויקרא יט,כו) "לא תעוננו". אוסר על האדם לעשות פעולות מסוימות בזמן מסוים דווקא, משום שהוא "יפה" להם או להימנע מעשיית פעולות מסוימות במועד מסוים עקב חששו שמועד זה אינו "יפה" להם או להיפך.
הרמב"ם הביא את דברי רבי עקיבא להלכה1, וסבור שמדובר בפסוק על המחשב עיתים ושעות על דרך איצטגנינות. שהיא חכמת האסטרולוגיה 2 ואסטרולוגים, אינם אלא "הכזבים שהכסילים מדמיינים שהן דברי אמת". ראשונים נוספים סוברים כדעת הרמב"ם 3 ,
ראשונים רבים חולקים על דרך הרמב"ם 4 וסוברים שיש אמת בדברי חכמי האיצטגנינות ושניתן לבסס חכמה הראויה לשם חכמה גם על מקורות של צפייה מיסטית, בתנאי כמובן שהיא נעשית בידי אלה שיש להם את היכולת לברר בה דברים ברורים, ויש אף לחוש לדבריהם לדעתם איסור "לא תעוננו" נאמר לגבי אדם הממציא עיתים מעצמו ואומר כי זמן מסוים טוב לכך וזמן אחר רע לכך.
אולם אם שמע אדם מהעוסק בחכמה זו, כי יום מסוים ראוי לו להימנע מעשיית פעולה מסוימת, מן הראוי לחוש לדבריו. אלא שאין ללכת לשאול לדעתם, משום הפסוק 5 (דברים יח,יג) "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – על היהודי לבטוח באלוקיו ולהתפלל אליו כי ישית לראשו ברכות וטוב, ולא לחקור בעתידות ובנסתרות, כדברי רש"י (שם): "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא לחקור אחר עתידות, אלא כל מה שיבוא עליך תקבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". הרמ"א 6 מסכם, כי "במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום "תמים תהיה". בעקבות כך גם ממליץ הרמ"א 7 להמנע מן המנהג הבא.
בדיקה מיוחדת בליל הושענא רבה: בפרושו על התורה כותב הרמב"ן (במדבר יד,ט), כי ידוע ש"בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא". כלומר: בליל "הושענא רבה" סר צילו של אדם שנגזר עליו שלא ישלים את שנתו. אין הכוונה, מבאר אבודרהם 8 , אלא לצל של הצל, ולא לצל ממש, משום ש"העומד אצל הלבנה או אצל אורה אי אפשר שלא יהיה לו צל". משום כך, הוא מציין, היו שנהגו לכרוך עצמם בסדין בליל הושענא רבה, וללכת למקום המואר על ידי הלבנה. שם הסירו מעליהם את הסדין ופשטו את אבריהם מול הלבנה – "אם יצאו כולם שלמים, סימן טוב הוא ואם יחסר צל לראשו – בנפשו הוא, ואם יחסר צל אחד מאצבעותיו, סימן לאחד מקרוביו: יד ימין – סימן לבניו, יד שמאל – סימן לבנותיו" 9 . אלא שכתבו הראשונים (הובאו ברמ"א הנ"ל), שאין ראוי לנהוג כן, הן משום שאדרבה, לעיתים על ידי כך האדם מרע את מזלו, והן משום שאין הכל בקיאים לבדוק אם סר צילם מעליהם, והם עלולים להחסיר פעימות לב לשווא, והן משום "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". 10
הראשונים מבארים, כי עשיית פעולה מסוימת בזמן מסוים כסימן למזל ולברכה בלבד אינה אסורה. לפיכך כתב "שלחן ערוך" 11, כי "נהגו… ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה". כמו כן, כתב הסמ"ק 12 כי נוהגים להתחיל את זמן הלימודים בישיבות בראש חודש לסימן טוב. ( גם בימינו נהוג להתחיל "זמן" לימוד חדש בישיבות בראש חודש, וכך נוהגים בר"ח אלול, בר"ח חשוון ובר"ח אייר).
**********************************
1. הרמב"ם (פי"א מעבודה זרה ה"ח וט') פסק כדברי חכמים וכדברי רבי עקיבא. וכתב בחידושי הר"ן, דסבר דרבנן ורבי עקיבא לא פליגי, וטעמא דאפשר לדרוש "מעונן" מלשון עניים כרבנן, ומלשון עונה כרבי עקיבא. והרמב"ן בפרוש התורה (דברים פי"ח פ"ט) כתב, דלרבי עקיבא לשון "מעונן" מלשון ענן, והיינו שמחליט עניניו לפי הסתכלות העננים, בצורתם ומיקומם וכיוצא בו. ובתשב"ץ (שם) פירש בשם רב האי גאון, דאף לרבנן לשון "מעונן" מלשון ענן, והיינו שפורש ענן המונע את הצופה לדעת מה מעשיו באמת.
2. הל' עבודת כוכבים פ' י"א הל' ט') כתב הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פרק יא, ח-ט:
"איזהו מעונן? אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע. יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית. שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.
אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים. וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר "לא תעוננו".
וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה".
3. שו"ת "זכרון יהודה" לר"י בן הרא"ש סי' צ"א, ומביא כן אף שם הרמ"ה ב"יד רמה" בסוגייתנו ובשם רבינו יונה ב"שערי תשובה" שער ג' אות פ"ו.
4. הרמב"ן בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רפ"ג, התוספות שבת קנו/ב ד"ה "כלדאי", וה"נימוקי יוסף". זה לשון הנימוקי יוסף:
"וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם. אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך.
על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזירת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לשנות ולעשות כחפצו….."
5. בדברים י"ח ט-י"ג נאמר:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:
וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:
כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה אֱלֹקיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ".
6. "שולחן ערוך יו"ד סי' קע"ט סעי' ב'.
7. או"ח סי' תרס"ד סעי' א'.
8. סדר תפילת סוכות ד"ה "ויש אנשים".
9. עיי' הוריות יב/א ובמהרש"א שם. 8
10. עיי' ש"ך יו"ד סי' קע"ט ס"ק ב'.
11. יו"ד סי' קע"ט סעי' ב.
12. הובא ברמ"א שם.
שחמט דיגיטל