רש"י אומר שמכפל הלשון "אמור ו"אמרת" למדנו להזהיר גדולים על הקטנים, שהגדולים מחויבים בחינוך הקטנים.
לכאורה הדברים צריכים ביאור, מדוע דווקא בפרשה זו של טומאת כהנים הוזכר הדין של להזהיר גדולים על הקטנים?
וביאור הדברים הוא, שמצוות כגון כיבוד הורים ושמירת שבת מובנות והגיוניות, הילד רואה את כל חבריו עושים זאת, ועל כן זו לא משימה כל כך גדולה לחנכו למצוות הללו, המובנות לגדולים כקטנים.
אך לחנך כהן קטן שהוא אסור בטומאת מת ולהיטמא למתים זהו קושי כיוון שכל חבריו כן נטמאים למתים, ולא שומרים דיני טהרה וכל הרעיון של טמא וטהרה רחוק מהבנה.
אם כן לימדה אותנו התורה שבחינוך יש לחנך את הקטנים גם בדברים שקשה להבינם. לחנך אותם ולהתמיד בחינוך ולא כמו אלה החושבים שבכדי לחנך יש לחכות עד שהילד יבין את חומרת הדברים, אלא בעודו קטן יש לחנכו אפילו בדברים שאינם מובנים לו.וגם שאינם מובנים לנו.