פרשת אמור "מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו"

"מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו"

פרשת אמור פותחת עם הציווי לכהן לא לטמא את עצמו למת  מלבד לקרובי המשפחה הקרובים ביותר. הפסוק אומר ..לנפש לא יטמא בעמיו. כי אם לשארו הקרוב אליו..(.ויקרא פרק כא פסוק ב )ימי הוא אותו שארו הקרוב אליו האלמוני הזה? חז"ל אומרים "ששארו זו אשתו". ראוי להתבונן מדוע התורה לא כתבה בפשטות אשתו? עוד יש להקשות אם אכן שארו זו אשתו, מדוע לא כתוב שארו הקרובה אליו?
הכלי יקר הכלי יקר מציע הסבר נפלא בעל משמעות רבה. הכלי יקר מסביר שהשימוש במילה "שאר" בא לתאר את האישה כזו שמכינה את המאכלים לבעלה. התורה במקום אחר כותבת "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" כאשר גם שם הכוונה במילה שאר היא למזון.

ברי שהתורה לא מתכוונת לתמצת את תפקידה של האישה כ"בשלנית הראשית". מה מיוחד בהכנת מאכלים שהופכת את הקרבה בין בעל לאשתו למשמעותית כל כך?

הגמרא ביבמות (יבמות כב ע"ב) "מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו" מספרת על ר" יוסי שפגש את אליהו הנביא, אמר ליה (לו): כתיב (כתוב): 'אעשה לו עזר' – במה אישה עוזרתו לאדם? אמר ליה: אדם מביא חיטין – חיטין כוסס? פשתן – פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו.

אכן, תפקידה של האישה, במובן הגשמי לקחת את חומרי הגלם המסופקים לה על ידי בעלה ולבשל כמיטב יכולתה אבל לפרשנות כזו של פונקציה של רעיה בלבד בא אליהו הנביא להסביר ל ר" יוסי ?  . אבל במובן העמוק יותר אנו מוצאים תובנה של חוכמה נדירה. שכן, על מנת שהאישה אכן תהיה "מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו", היא חייבת לקחת לא רק את חומר הגלם שבעלה נותן לה, אלא את חומר הגלם – הבעל בעצמו , ולהפוך את כל הפוטנציאל האדיר בתוכו, כל האפשרויות שהוא מחזיק בתוכו לדבר שיש בו ממש. זו הסיבה שהאישה נקראת" שאר". כשם שתזונתית היא ממירה את החיטה אל הלחם, באצבעותיה אורגת היא פשתן לבגדים, גם מבחינה פסיכולוגית היא חייבת להוציא את כל כישרונות חבויים מבעלה, היא חייבת להביא את הטוב ביותר בו. כשהיא עושה את זה, היא"מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו".

משום כך התורה אומרת שארו " הקרוב " אליו בלשון זכר משום שהאישה היא חלק מהבעל היא הכוח שמוציא את כל הפוטנציאל של הבעל מן הכוח אל הפועל.

האישה ממצה את עצמה כ"מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו" לאו דווקא בתפקידה כרעיה אלא גם בתפקידה כאימא. אמהות היא תפקיד יצירתי, להביא את הטוב ביותר לילדיה, עיצוב החיים הפנימיים של ילדיה  והוצאת הכוחות הטמונים בילדים מן הכוח אל הפועל.