בפרשת אמור ישנה פרשת המועדים. באמצע פרשת המועדים ישנה הפסקה ומוזכר עניין מתנות עניים: "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוקיכם"
יתכן מאוד שהסיבה שדווקא מצוות נתינה לעניים הוזכרה (בפעם השנייה) בפרשת המועדים היא: להזכירנו שכאשר אנו חוגגים, עולים לרגל ונהנים עם בני משפחתנו, בל נשכח את אלו הצריכים עזרה, שאף הם יוכלו לחגוג ולהנות מהמועדים.
רש"י מביא את דברי חז"ל: " ללמדך שכל הנותן לקט פאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה את בית המקדש והקריב עליו קורבנותיו בתוכו". מדברי חז"ל ניתן לראות עד כמה חשובה הנתינה לבעלי הצרכים מיוחדים, אך מדוע דווקא ההשוואה כאילו בנה את בית המקדש? מה הקשר בין נתינת לקט שכחה ופאה לבניין בית המקדש?
הרב פיינשטיין הסביר: הנביא אומר " צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה " אם כן כאשר אדם נותן צדקה כדין הוא עושה את המוטל עליו, ומצד אדם זה היה לו להקב"ה לבנות את בית המקדש, ושיקריב האיש את קורבנותיו שם אמנם ייתכן כי שאר בני הדור מעכבים הגאולה, אבל הוא עשה את שלו, לכן נותן לו הקב"ה שכר כאילו בנה המקדש והקריב הקורבנות.
ניתן לומר כי בהקבלה בין נתינת צדקה לבניין בית המקדש קיים רעיון נוסף. בניין בית המקדש זה הביטוי העליון למצוות שבין אדם למקום. דווקא משום כך רש"י משווה בין בניין בית המקדש לבין מצוות צדקה. לומר לך, שאין להקל ראש במצוות שבין אדם לחבירו משום שמצוות שבין אדם לחברו שקולות כבניין בית המקדש.!
שחמט דיגיטל