פרשת בא- להבטיח העתיד

"ויאמר משה… בנערינו ובזקניו נלך בבנינו ובבנותינו… כי חג ה' לנו" (שמות י', ט')

"לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתם מבקשים…" (שמות י', י"א)

פרעה הסכים שהמבוגרים ייצאו ממצרים לעבוד את ה'. הוא עמד על כך שהדור הצעיר ישאר במצרים. פרעה ידע היטב שבלי הדור הצעיר לא יהיה קיום לעמ"י, אך גם משה רבינו הבין שעתיד עם ישראל הוא בבניו ולכן עומד ע"כ ומתעקש שאף הם יצאו ממצרים: "בנערינו ובזקנינו נלך". משה בעצם אומר בדבריו שהנוער חייב ללכת אפילו לפני הדור הקשיש משום שרק כאשר דור העתיד "בנינו ובנותינו" הם יחד עימנו ללא הבדל בין: "נערינו לזקנינו", אז חג ה' לנו – יכולה להיות עבודת ה' מושלמת.

מאז גילה הקב"ה את חיבתו לאברהם אבינו במילים: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו אחריו…" הוכיח עם ישראל גם בתקופות החשוכות ביותר, כי חינוך הבנים הוא בעיניו ערך עליון. מצוה שמקיימים במסירות נפש בכל התנאים, בכל הנסיבות ובכל הדורות.

אלפי שנים בטרם קם הפדגוג הראשון בעולם להציע תוכנית מהפכנית לפתיחת בתי ספר לילדים, כבר ניפרד אברהם אבינו הזקן מבנו יחידו אשר אהב ושלחו ללמוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר. אך גם לפני הבית מדרש, ילד יהודי מתחיל ללמוד תורה. אמהות יהודיות  האוחזות בידיהן את בקבוק הדיסה של תינוקן שרות בפניהם: תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים ל"ג, ד') או: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהילים קי"ט, ע"ב).

סביב שולחן האוכל מספרות לילדיהן בני השנה ושנתיים על הצדיקים, האבות, גדולי האומה, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס ועל גדולי ישראל שלמדו תורה בתנאים מחרידים ביותר. המסורת היתה ועדיין קיימת שביום מלאות שלוש שנים לילד מלבישים לו הוריו טלית קטן לוקחים אותו אל החיידר למען ילקק דבש שנימרח על כ"ב האותיות הקדושות הרשומות על הלוח שבהם ברא ה' את עולמו.

לבית הכנסת האבות מביאים גם ילדים קטנים, לא משום שהינם מסוגלים להתרכז בתפילה, אלא משום שמקומו של ילד יהודי בבית הכנסת כדי לספוג בו קדושה. לקיים את הכתוב: "בנערינו ובזקנינו נלך" זקנינו נושאים באחריות לנערינו. איננו לומדים ואיננו מלמדים את ילדינו מקצוע כדי שימצאו מישרה אלא: "כי ידעתיו למען יצווה את בניו אחריו". מה שהנוער לא ילמד היום לא יעשו דורות עם ישראל בעתיד, אם יזלזלו הורים בהווה הינם מעמידים בספק את עתיד בניהם אחריהם.

האחריות על כל הורה והורה בכל התנאים ובכל דור ודור – לדאוג לצוות בניו אחריו ואז יוכלו לצפות בכל מצב: "בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו נלך"