פרשת בהעלותך - לא לשנות
פרשתינו, פרשת בהעלותך, פותחת בציווי על אהרון להעלות את נרות המנורה (במדבר ח, א-ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת." אהרון מקיים את הציווי האלקי ככתבו וכלשונו, ככתוב (פס ג): " וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".
רש"י עומד על פשרו של פסוק ג' באמרו: "ויעש כן אהרון – להגיש שבחו של אהרון שלא שינה". על פניו עולה מפירושו של רש"י, כי אהרון זוכה לשבח על כי "לא שינה" את הציווי האלקי, והקפיד על קיומו מילה במילה.
אך למותר לציין, לכאורה, שאהרון הכהן יגרע מהמצופה ממנו לעשות. וודאי שלמרות השגרה שבמצווה יומית זו לא התרשל אהרון ולא פספס אף פרט מקיום צו השם. הנקודה היא, שאהרון לא ניסה לשפר, לייעל או לעשות שינוי למה שהוא חשב שיהיה לטובה! הוא פשוט עשה מה שהוא היה מצווה לעשות!
יהודי צריך להיות איש הלכה, ולקיים את המצוות לפי מנהג ישראל. עובדה פשוטה זו התערערה בדורות האחרונים מסיבות רבות.
כיום נפוצות בארצינו קבוצות שונות של יהודים, שחושבות שכדאי ואף חובה לשנות את חיובי התורה המסורתיים, ולהפוך אותה ליותר "רלבנטית" כביכול. הן מכניסות שינויים באופן קיום המצוות, כדי "לשפר" אותן ולהפוך אותן ליותר "רוחניות", או מותאמות להלך הרוח בדורינו. ייתכן, שעשייה כזו מספקת את רצון העושה, אבל ודאי שהיא מפספסת את מהות המצווה האמיתית. קיום המצוות איננו בא לספק מאוויים ו/או ציפיות לתחושת רוחניות סובייקטיבית, רוחניות או ריגושים. "מצוות לאו להנות ניתנו", אמרו חז"ל.
עקרון ההקפדה על צו ה' כפי שהוא ניתן ללמוד מהמסופר בפרשת שלח על ה"מעפילים", שאצה להם הדרך לארץ ישראל, וניסו לעלות בהר למרות גזירת ה' להשאר במדבר. בספר שמואל אנו קוראים על שאול, שלא החרים את הצאן של עמלק, מתוך כוונה להקריב ממנו בהמות לקרבן. הצד השווה במעשים אלה היה לנסות לשנות לטובה, להוסיף רוחניות או מצוות.
כמו כן, היום יש שעולים להר הבית למרות שרוב רובם של הרבנים אוסרים את המעשה. יש הרוצים להתקרב לה' עם סדר תפילות חדש ושונה.
עלינו לזכור כולנו את אהרון איש השלום, ששבחו בפרשתינו הוא שלא שינה. כך הוא שמר על השלום, בינינו ובין בורא עולם. דרך אחרת תביא לאבדן דרך ופגיעה ביהדות ח"ו!