פרשת בהעלותך – תמידיות ועקביות

"בהעלותך את הנרות … ויעש כן אהרון"

הפרשה מתחילה בציווי של ה' לאהרון להעלות (להדליק) את הנרות של המנורה.

על הפסוק "ויעש כן אהרון" מעיר רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה".

התורה טורחת ומדגישה: "ויעש כן אהרון" כדי לשבח את אהרון שעשה בדיוק כפי שצווה ולא שינה דבר על דעת עצמו. זאת הערה קשה ביותר, הרי אם ה' מצווה את אהרון (על-ידי משה רבינו) לעשות משהו, איך יעלה על הדעת שישנה דבר מדבר ה'?! האם יש מישהו שיעיז לעשות משהו בניגוד לציווי שקיבל באופן ברור מהקב"ה?!

שאלה מפורסמת זו נשאלה על-ידי הרבה מפרשני התורה שתירצו אותה בכמה תשובות.

פעמים שאנחנו מקיימים מצווה מסוימת מבלי להבין את משמעות המצווה ולכן אנחנו לא מקבלים את ההארה וההתעלות מקיום המצווה. אנחנו זוכים לקיים את המצווה אבל בלי התלהבות, בחצי לב, משום שאין לנו את מלוא ההבנה במשמעות המצווה. אם אחר כך תיוודע לנו הסיבה או המשמעות של המצווה, נקיים אותה ביותר שמחה והתלהבות.

אדמו"ר הזקן בעל התניא מסביר שלמילה "טעם" יש שני פירושים –   האחד 'טעם לדבר' פירוש 'סיבה לדבר' והשני טעם כמו תבלין שטעים לנו לאכול. את טעמי המצוות, הסיבה האמיתית למצווה לא נוכל להבין כי ההשגה שלנו מוגבלת "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם" אבל הקב"ה נתן לנו בחסדו את טעמי המצוות, משהו שנבין בשכלנו, כדי שיהיה לנו יותר טעים, יותר נעים לקיים את המצוות.

כאשר אדם מקיים מצווה בלי להבין את טעמה, סביר שיקיים אותה בלי התלהבות אך כאשר יתגלה לו טעם המצווה בודאי יקיים אותה עם הרבה יותר רצון וחיות.

מה שרש"י מחדש כאן זה שאהרון היה שונה. אהרון קיים את המצוות, בשנים עשר הימים הראשונים של חנוכת המשכן, כחובה ורק ביום השלושה עשר לניסן ה' גילה את סוד המנורה.

רש"י מדגיש שלמרות זאת אהרון לא שינה מהדרך שהוא קיים את המצווה. הוא לא שינה, אחרי שהבין את טעם המצווה, מהדרך שהוא קיים את המצווה לפני שהבין את טעמה כי השמחה שלו, בקיום המצווה, הייתה כל כך גדולה גם לפני שהוא הבין את טעמה, עד שלא היה אפשרי בשבילו לשמוח יותר אפילו משנתגלה לו טעמה.

זו הייתה הגדלות של אהרון – תמידיות ועקביות.

אהרון הבין, שעצם קיום המצווה היא זכות גדולה ושיש לשמוח ולהתענג מעצם קיום המצוות גם אם לא יודעים את טעמן.

רבי זושא מאנאפולי היה אומר על עצמו, שהוא מחשיב את המצוות שהוא מקיים ללא הבנה והשראה יותר מאשר את המצוות שהוא מקיים כאשר יש לו הבנה והשראה, התלהבות ושמחה והרגשת קרבה לה'. כי מצווה שמקיימים מתוך שמחה, הבנה והשראה קלה יותר לקיום ואולי אין בזה הרבה שכר אבל מצווה שמקיימים בלי הבנה או השראה, אלא רק מתוך ציווי, הרי היא יותר משמעותית.

אהרון הכהן הפנים את המסר הזה, גם לפני שגילו לו משמים את טעמי המצוות הוא קיים אותן בהתלהבות רבה וזו משמעות השבח ש"הוא לא שינה".

המסר שעלינו ללמוד מאהרון זה שעלינו לקיים את כל המצוות באותה שמחה בין אם אנחנו חושבים שאנחנו מבינים את הטעם של המצווה ובין אם לא.