מבין חמישים וארבע הפרשיות שבתורה, נקראות חמש פרשיות בשמות של אנשים:
נח, יתרו, קורח, בלק ופינחס. על נח מעיד הכתוב במפורש: "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו". יתרו חותן משה זכה להוסיף פרשה מיוחדת בתורה "ואתה תחזה…" (רש"י, תחילת פר' יתרו ע"פ המכילתא).על עדת קורח אמרו חז"ל במסכת סנהדרין, שהיו גדולים בתורה. פינחס בן אליעזר זכה לקדש שם שמים בקנאו קנאת ה' לעיני כל ישראל. אולם לגבי בלק יש מקום לשאול: על שום מה זכה מלך מואב זה, שביקש להצר צעדיהם של ישראל, שתיקרא פרשה בתורה על שמו?
ועוד, הרי כל הפרשה מספרת על בלק ובלעם, א"כ למה לא בחרו לקרוא את הפרשה "פרשת בלעם",בסופו של דבר הוא זה שבירך את ישראל. חז"ל מתייחסים לשאלה, והם עונים שהזכות של בלק הייתה שיצאו ממנו צאצאים שהיו מלכי ישראל. אבל יש עוד נקודה, והיא שיש פתגם: "יותר טוב אוייב אמיתי מחבר לא אמיתי"- יותר טוב בשבילך לדעת מי עומד מולך. בלק אמנם היה אוייב ישראל אבל הוא היה גלוי באיבתו לישראל, וממילא הם ידעו איך לעמוד מולו; בלעם עשה את עצמו כאילו שיעשה מה שה' אומר, אבל כשהציעו לו כבוד וכסף, הוא הוריד את המסכה מעליו והתגלה פרצופו האמיתי שהוא היה נביא ה'- ורצה להיות אויב של עם ה'.
לכן הפרשה נקראת על שם בלק. גם בלק היה אויב אבל הוא היה כן ואמיתי בהתנגדותו ובאיבתו לישראל. אולי תכונה זו של יושר היא תכונה שהוריש לדורות הבאים, תכונה שעברה לרות המואביה, שממנה הוא זכה לצאצאיו הגדולים, גדולי מלכי ישראל דוד ושלמה.
שחמט דיגיטל