פרשת במדבר – אוי לרשע ואוי לשכנו

ידועים דברי המדרש אשר מובאים בשני מקומות ברש"י:

1. בפרשת במדבר –שבט ראובן היה שכנו של קרח, ובכך גרם לעצמו להצטרף לכלל  של אוי לרשע ואוי לשכנו.   
2. בפרשת קרח – אף שם מביא רש"י את המדרש של אוי לרשע ואוי לשכנו ומייחסו ל דתן ואבירם ואון בן פלת שהיה בקרבתו של קרח.

לכאורה צריך ביאור משמעות המדרש בשני המקומות:

רש"י מחדש לנו שישנם שני סוגים אשר יצטרפו לכלל של אוי לרשע ואוי לשכנו, בפעם הראשונה שרש"י  מדגיש את המדרש הנ"ל  הכוונה לאלו הגרים בסביבת אנשים לא ראויים,  ועל ידי כך  מצטרפים לכלל של אוי לרשע ואוי לשכנו.  (כפי שמאריך הרמב"ם בפרוש המשניות בעניין זה: שעצם המצאות האדם בסביבה של רשעים מביאו ללמוד ממעשיהם).

בפעם השנייה מתייחס רש"י לאון בן פלת ודתן ואבירם.  רש"י בא ללמדנו שאף אם אדם נוכח בויכוח עם אדם רשע – כפי שאון בן פלת ראה את קורח מתעמת עם משה רבינו,  אפילו עצם הויכוח עלול להשפיע לרעה.

אם כן אנו רואים  עד כמה יש להתרחק מחברת רשעים, הן לגור בקרבתם והן להיכנס עמם לדין ודברים על יהדות וכדומה.

הקירבה לאדם ירא שמים (גם אם לא מבחינים מיידית בתוצאות) משפיעה באיזה שלב בחייו של אותו אדם שגר בסביבת הצדיק, כפי שרואים אצל בני יששכר וזבולון שהיו גרים בקרבתו של משה רבינו, שזכו בניו של ישכר להיות מיודעי העיתים, אלה שהאחראים על עיבור השנה, ובהמשך הדורות היו החכמים הגדולים של אותו הדור וכל זה בזכות מגורם בסביבת הצדיק.