פרשת במדבר – כוחה של התמדה

אדם שנודר להיות נזיר מקבל על עצמו מגבלות: לדוגמא הוא מנוע מלשתות יין ולהיטמא למת.

כאשר מסיים את תקופת הנזירות התורה כותבת: "ואחר ישתה הנזיר יין".

נשאלת השאלה: הרי הוא כבר לא נזיר מאחר שסיים את תקופת הנדר שלו וכבר הביא קרבן. אם כן מדוע הוא עדין נקרא נזיר?

התשובה היא, שהנזיר נדר את נדר הנזירות כדי לשנות ולהשתחרר ממשהו בחייו. אדם מקבל על עצמו הנהגה, שהיא באופן קיצוני הפוכה להנהגה נוכחית, גם לאחר שהביא את הקרבן עדיין נחשב לנזיר. אף  אם שותה יין וניטמא למת עדין נקרא נזיר משום שישנה תקווה שגם לאחר תקופה זו ובמשך כל חייו, יישאר באותה דרגה רוחנית שהשיג בעקבות הנזירות.

התורה מתייחסת כאל אחד שהשינוי שביקש לעשות יישאר וישפיע עליו כל חייו.

עניין זה שייך לכל אחד המבקש לעשות שינוי לטובה. האדם צריך לקוות שיהיה לו הכוח לשמר את השינוי, שלרוב קשה יותר מאשר לעשות את השינוי עצמו.