פרשת בראשית: ה"כי טוב" בחורף

ה"כי טוב" בחורף

במוצאי שמחת תורה נוהגים  לברך זה את זה בברכת ״א – געזונטע וינטר״ חורף טוב ובריא .השנה יש לברכה הזו משמעות מיוחדת. השנה אנו נכנסים לחורף עם כל כך הרבה בעיות שהתחדדו בזמן האחרון בעקבות הנגיף הנורא שתוקף בנו  וגורם למחלות בלי יכולת ממשית להתגונן מפניו ובלי שום חיסון. אנשים מתים לכאורה בטרם עת,  נשארו יתומים ואלמנות.  יש סגר בארץ ואנשים נותרו ללא פרנסה. תלמידים מתבטלים מלימודם העוינות בין חילוניים לחרדים  מחריפה והפילוג בעם גדל. האנטישמיות גואה בכל העולם  ואנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בחורף של גלות.

בפרשתנו כתוב על שבעת ימי הבריאה. על כל יום כתוב וירא כי טוב. ה' אמר על מה שהוא עשה  באותו יום כי טוב. ביום השלישי  של הבריאה כתוב פעמיים כי טוב (בראשית א ט-יג). רש"י מסביר  שה'  לא סיים בריאתו של יום השני  והיא הושלמה ביום ג' ולכן ביום ג' כתוב פעמיים כי טוב.

ונשאלת השאלה למה ה'  לא השלים את הבריאה של יום שני ביומו? התשובה היא שהקדוש ברוך הוא רצה ללמד אותנו מסר דרך אירועי הבריאה שעלינו ללמוד כבני אדם. המסר הוא ש"זה לא נגמר, עד שזה נגמר". לפעמים דברים מתרחשים בחיים ואנחנו לא רואים  את התועלת בהם. להיפך אנחנו רואים רק רע ולא מבינים בדיוק מה קורה.

לפעמים האירוע מתברר לנו, כבר למחרת ואז אנו מבינים את התועלת מההתרחשות הבלתי מוסברת של יום האתמול. באמצע יצירת העולם הקב"ה השאיר משהו  מעבודת הבריאה לא גמור בסופו של יום, משהו שבו ה"כי טוב" לא  היה ניכר מיד. הלקח הוא שהחיים עצמם הם  כמו ימי הבריאה. לא תמיד אנו תופסים את ה"כי טוב" באופן מידי.

החיים יהיו הרבה יותר קלים אם תוך 24 שעות היינו תופסים את אותו "כי טוב" החמקמק. לפעמים אנחנו נבין  אירועים בשבוע או בשנה שלאחר מכן. ולפעמים הם לא יהיו מובנים לעולם. אך הלקח של "כי טוב" המתעכב הוא, שלא נצפה לראות תמיד תוצאות מיידיות חיוביות. הטוב עלול להתעכב.

החפץ חיים מציין כי החגים היחידים שהעם היהודי חוגג בחודשי החורף הארוכים והקרים הם חנוכה ופורים. בחנוכה, אויבינו ניסו להשמיד את הנשמה היהודית (נשמה הרוחנית) בכך שאסרו עלינו ללמוד תורה. בפורים אויבינו ניסו להשמיד את  הגוף היהודי באמצעות רצח עם.

עוד הוא כותב כי החורף, בהגות היהודית, הוא מטאפורה לגלות הארוכה  שהעם היהודי נתון בה במשך מאות שנים ואלפי שנים. בדיוק כמו בחורף, כל השתילה והצמיחה הפיזית נפסקת והאדמה כביכול רדומה. אנשים רבים מרגישים כרדומים מבחינה רגשית ורוחנית, כך גם אויבינו הרבים לאורך כל הגלויות  ניסו לעכב את הצמיחה שלנו ולהרוג אותנו גם פיזית וגם רוחנית.

חגי החורף? חנוכה ופורים? עומדים כתזכורת נצחית לעם היהודי שגם ברגעים האפלים ביותר כאשר אנו מאוימים בהשמדה רוחנית ופיזית כאחד, אנו ננצח בסופו של דבר. חורף הגלות הארוכה והקשה לא יימשך לנצח, בסוף יגיע האביב והעם היהודי יצוץ שלם בגוף ובנשמה – ויפרח שוב במלוא הדרו

ה"כי טוב"  לפעמים מגיע מחר ואם לא מחר מחתרתיים אבל  יגיע בע"ה גם יגיע!