פרשת בראשית: ספר תולדות אדם

אין לשפוט ספר לפי העטיפה שלו

אמרה זו היא הגרסה הלועזית של "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

"תניא, רבי עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' – כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' – כלל גדול מזה" (ירושלמי, נדרים, ט', ד).

למה בעצם מתכוון בן עזאי?

נלך אל הפסוקים:

"ויאמר אלקים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו… ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם(בראשית פרק א').

"זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלקים אדם, בדמות אלקים עשה אתו, זכר ונקבה בראם, ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית פרק ה').

"שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם". (בראשית פרק ט').

תגובת בן עזאי לדברי רבי עקיבא, היא סתומה. בעוד שקל לנו להבין מדוע "ואהבת" הוא כלל גדול בתורה, אין לנו שום הבנה, ולא ניתן שום הסבר, מהו בדיוק הכלל הגדול הטמון במילים "זה ספר תולדות אדם".

רוב המפרשים מסבירים שדברי בן עזאי מבוססים על סוף הפסוק: "בדמות א-להים עשה אותו". במילים אחרות, כוונתו של בן עזאי היא שכל אחד ואחד נברא בצלם ה'.

יפה, אבל אם כך, מדוע לא ציטט בן עזאי במפורש את החלק הנכון של הפסוק? ומדוע לא ציטט את המילים המפורשות "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו"?

יתכן שבעצם הכלל הגדול בתורה של בן עזאי, אינו נמצא במילים שהוא נמנע מלצטט,  "בדמות א-להים עשה אותו" – אלא דווקא במילים שהוא ציטט: "זה ספר תולדות אדם". בן עזאי אמר את דבריו בתגובה לדברי ר' עקיבא, שאמר שהכלל הגדול הוא "ואהבת לרעך כמוך". בן עזאי ניסה לומר שכדי להגיע לכך שאדם ינהג כלפי רעהו בדרך הנכונה, היא הבנה שיש מי שרושם בספר את כל מעשיו והתנהגויותיו. שכל מעשה וכל מחשבה נרשמים, ובבוא היום הוא יידרש לתת דין וחשבון.

כאשר אדם יודע שיש מצלמות, שמצלמים אותו בכל רגע, וכל פעילות שלו מתועדת, הוא נזהר לעשות אך ורק את הדבר הנכון. על אחת כמה וכמה הוא יזהר כאשר הוא מבין שאפילו מחשבות נכתבות ב"ספר תולדות אדם" שלו.

הכלל של בן עזאי גדול יותר מזו של רבי עקיבא, שקובע "מה דסני עלך לחברך לא תעביד". זו אמת מידה שלא תמיד מצליחים לעמוד בה. אולם כאשר אדם יודע שיש מי שמתעד כל מעשה וכל מחשבה העוברת במוחו – הוא יתקרב לעמוד בכללי ההתנהגות של רבי עקיבא.

הרעיון ש"זה ספר תולדות אדם" הוא הכלל הגדול, מודגש בדברי חז"ל במסכת אבות פרק ב' משנה ז: "כל מעשיך בספר נכתבים", וכן באבות פרק ג' משנה כ"א: "הפנקס פתוח והיד רושמת", וכן ובתפילות ימים נוראים, שם אנחנו מבקשים, "כתבנו בספר חיים טובים".

מיום שאדם נולד  עד יומו האחרון, הוא לבלר הכותב את ספרו. איך יראה הספר – הכל תלוי בו. הנצי"ב  ב'העמק דבר' ( בראשית, ה, א), כותב שהיום הראשון של החיים של אדם הוא ספר "שהשינוי שנעשה בו משעה שנולד עד סוף היום הרי הוא כספר שלם". הוא מוסיף: "וכ"ז בא ללמד חכמה ומוסר כמה יוכל האדם להתקלקל ביום אחד. והיינו דתני' בתורת כהנים פ' קדושים זה ספר תולדות אדם, בן עזאי אומר זה כלל גדול בתורה".

איזה ספר נכתוב אנו על חיינו?

יש ספר עם דפים רבים וקטנים, רבים וגדולים, מעטים וקטנים

ומעטים וגדולים…

יש ספרים עם פרקים רבים ויש ספרים עם מעט פרקים.

יש פרקים עם דפים רבים ויש פרקים עם דפים מעטים.

יש פרקים עם דפים קטנים ויש פרקים עם דפים גדולים.

יש דפים עם כתב צפוף ויש דפים עם כתב מרווח.

אז איזה ספר תולדות אדם אנחנו נרשום?

באנגלית יש פתגם שאומר, אל תשפטו ספר בגלל הכריכה שלו. הוא אומר פחות או יותר את מה שלמדונו חז"ל, "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלּא בְּמַה שֶׁיֵּשׁ בּו".

אנחנו רואים את הכריכה של הספר של השני – אבל איננו יודעים מה בכתוב בתוכו. יש ספרים עבים ביותר שאן להם ערך לאורך ימים, ויש ספרים דקים עם מעט פרקים אבל ערכם נצחי. ספרי טלפונים עבים גדולים עם הרבה דפים נזרקים מדי שנה וספר התנ"ך – ספר קטן – הוא נצחי.

אל תשפטו ספר של אדם אחר לפי העטיפה שלו: אנחנו לא יכולים לקבוע את השווי של משהו – או מישהו – לפי המראה שלו. הרושם החיצוני עלול להטעות.

כיוון שאין לנו את היכולת לשפוט אחר כראוי, וכיוון שהחיצוניות היא לעיתים קרובות מטעה – לא נותר לנו אלא לאהוב כל אדם. לקיים את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך".

ובמילים אחרות, זהו הכלל של בן עזאי: אם נבין שאל לנו לשפוט את ספר תולדות אדם על פי הכריכה החיצונית שלו – נוכל לקיים את "ואהבת לרעך כמוך".

"זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול יותר, כיוון שהוא יאפשר לנו לקיים את "ואהבת".