פרשת בשלח - בנים ואבותם
בנים ואבותם
על המשפט "אלוקי אבי וארממנהו" (שמות ט"ו, ב) מצטט רש"י:
"לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלוקותו עלי מימי אבותי"
משה ובני ישראל מיחסים את מצבם לאבותיהם. במצב מיוחד זה של רגעי אושר נוטה האדם להתעלם מהמסייעים בידו וזוקף את ההצלחה לזכותו , "כוחי ועוצם ידי…" כאן מגלים בני ישראל את העיקרון של ההדדיות, וזכות האבות – היא זכות אשר בלעדיה לא ייתכנו ברכה והצלחה במעשה ידינו.
החינוך שהושקע בבנים לא נשכח, והוא משתקף בכל פעולה של הבן "אלוקי אבי". גם איינשטיין העיד על כך:
"הרבה פעמים בכל יום אני בא לידי הכרה עד כמה חיי הפנימיים והחיצוניים בנויים על עבודה שנעשתה בידי אחרים, גם אלו החיים איתנו כיום וגם אלו שנפטרו לעולמם, וכמה אני חייב לעבוד ברצינות כדי לגמול לאנושיות על רוב הטובה שקבלתי".
גם אמונה ודברים המסורים לאדם היחיד, עניינים נפשיים ופנימיים הן אינן יצירות חדשות, אלא מתבססות על אמונה וקדושה עתיקות שהועברו מאב לבן. חז"ל מדגישים:
"וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמיים, שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד" (פרקי אבות ב, ב).
קשרי אבות ובנים הם סממן מוצלח לבנים בעתיד ולזכרון הורים- לעד.
שחמט דיגיטל