פרשת בשלח – והעיקר לא להתייאש !

השבת שקוראים בה פרשת בשלח,  היא שבת ט"ו בשבט.  בפרשה יש את  "שירת הים", ששרו  אבותינו  בצאתם  ממצרים  לאחר שעברו את הים. הקשר בין שבת זו לט"ו בשבט אולי בא להראות לנו שבכל מצב שהוא לא נתייאש, אלא נתאושש ונתחזק בביטחון שהצרה תעבור ונזכה לחיים טובים ושמחים. כמו העץ – האילן שבחורף עומד ערום בלי עלים, בלי שום סימן חיות, ובראש השנה שלו בט"ו בשבט, הוא מתחזק ומתאושש וחיים חדשים זורמים לתוכו. וזו אולי המשמעות של הכתוב "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם"  (שמות ט"ו, כ"ג). העם  היה ממורמר  ומאוכזב שבאו למדבר שממה, בלי שום סימן חיים, וה' אמר למשה תרגיע את העם ותראה להם את העץ, למשל ולדוגמא ולמסר הנובע ממנו שלא להתייאש, אלא להתחזק. וזהו "ויורהו ה' עץ" ועי"ז "וימתקו המים" (ט"ו, כ"ה) חדווה ושמחת חיים חדשה נכנסה לקרבם.