פרשת ויצא -הברית בין יעקב ללבן איננה הברית הרגילה

(ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני ובינך (לא, מד

מהי טיבה של ברית זו שכרתו ביניהם יעקב ולבן? ניתן להגדיר ברית זו כמה שמוגדר כ'הסכם שלום' בימינו. ישנם שני סוגים של הסכמי שלום: הסוג האחד, מטרתו להביא לידי מימוש מטרות משותפות והסכם לשותפות בגורל. בשותפות כזו, תתקיים אינטראקציה בין התרבויות שהתאחדו וייתכן שאף קשרי נישואין. מנגד הסכם מסוג זה עומד סוג ההסכם השני, לפיו אין אינטרס להשיג מטרה משותפת. ההסכם כולל רק אי- תוקפנות והתחייבות לקבל ולכבד את עצמאותו של האחר.

יעקב הסכים לכרות ברית עם לבן, אך תפיסתו את סוג הברית שתיכרת הייתה שונה מתפיסתו של לבן. כאשר לוקח יעקב אבן "וירימה מצבה" (מה), הוא רואה בה סמל לחיץ בין שני הצדדים. עם זאת, יעקב עדיין הבין כי עבור לבן ומשפחתו, הברית נתפסת  כמיזוג של תרבויות וערכים ולא חיץ. לכן, "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים" (מו). לפי הרמב"ן, פונה כאן יעקב לבניו של לבן. בכך שאומר לבני לבן לאסוף מספר אבנים ולא רק אחד, הוא מספק מענה לתפיסתם את הברית כמיזוג של גורמים ולא הפרדה ביניהם.

לאחר הברית קבע לבן כי "אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו" (נג), כלומר, אלוהי אבותיהם הם אלו שישפטו. הוא זכר כי אברהם היה בצעירותו עובד אלילים כמו נחור וכמותו גם הוא למד לסגוד לאלוהי אביהם, תרח. לבן פנה כאן אל אלוהים אלו, המשותפים לשניהם, כעדות לברית שתתקיים. למעשה, הדיר לבן משבועתו את האלוהים שקיבל על עצמו אברהם בהמשך חייו. לבן "שכח" כי אברהם השיל מעליו את האלוהים אשר בשמם הוא נשבע. יעקב, שהיה מודע לדבר, נשבע ב"פחד אביו יצחק". ביצחק כבר ברור היה כי אלוקיו, משמעו הקדוש ברוך הוא, ולא היה ניתן לטעות כי מדובר באלוהים אחרים. בריתו של יעקב תאמה בדיוק את ההנחיות שנקבעו על ידי האלוהים שיצחק שירת כל חייו.

גם בהכנת הסעודה המשותפת אנו רואים את תפיסתו של יעקב את הברית כחיץ. הוא שחט את בעלי החיים עבור הסעודה בשחיטה כשרה והכין אותם לאכילה בהתאם לחוקי הכשרות. חוקים אלו מהווים תזכורת נוספת לצורך בעריכת הפרדה בין האדם המאמין לבין עובד האלילים, ויוצרים מניעה מאינטראקציה חברתית עמם. בהכנת ארוחה זו, המסמלת את קדושתו וייחודו של העם היהודי, מתכחש יעקב לפרשנותו של לבן לברית.

אנו יכולים ללמוד רבות מהגבולות הברורים שיעקב מציב ומאידך מהרגישות שהוא מגלה לאופן בו לבן תופס את הברית שזה עתה נכרתה. יעקב נזהר ויוצר חיץ בינו לבין עובד האלילים. הוא שואף לשמור על ייחוד ולא להתמזג עם משפחתו של לבן. גם בימינו קיים סיכון של התמזגות החברה היהודית, שכן הגבולות החברתיים ותרבותיים בין העם היהודי לבין החברה המערבית הם רופפים מאוד. עלינו לזכור שהברית שיש לנו עם חברה זו לא נועדה ליצור שותפות בגורל, שכן חברה זו לעולם לא תשתתף בגורלו של העם היהודי. הברית גם לא נוצרה על מנת להביא להתבוללותה ולהיטמעותה של החברה היהודית בחברה המערבית. לכן עלינו לזכור לסנן את התכנים שאנו שואבים מחברה זו ואשר עמה אנו באים במגע. לפעמים צריך חיץ, כי אפילו אם נדע אנו מה הגבול המתבקש, החברה השנייה אינה תמיד מודעת לכך. מתפקידינו לדעת ולזכור להבדיל את עצמינו למען נתייחד ונזכור את קדושתנו, כעם יהודי.